פ"ע, רָחֲפוּ, — רחפו עצמות האדם, נֻתקו זו מזו1: נשבר לבי בקרבי רָחֲפוּ כל עצמתי הייתי כאיש שכור וכגבר עכרו יין (ירמ' כג ט). — ואמר המשורר: בינות צלעי נדיבה בעלות קטב רחפו הררים והיא בם לא מרחפת (ר"ש הנגיד, נגלית ישרה, בן תהלים, הברמן א, 139). לנד אוהבי זעו עצמי ורחפו ורקדו בתוך גופי כעגל ובן רֵם (הוא, לנודך, שם ג, 107). רעות עלי אפפו עד עצמותי רחפו (ראב"ע, איך מגר, איגר 166). יחיד הנאהב כשלף התער, רחף מגנו ועמד בשער (מאיר ברבי יצחק, אל הר, סליח' ב עשי"ת). — בינ' פָעוּ', °רָחוּף, מעופף, ואמר הפיטן: ולך למעלה ירוממון ירננון רחופים וכו' (רשב"ג, מעון לך, ביאליק-רבניצקי ו, 30).

— פִע', יְרַחֵף, — רִחֵף העוף, פרח, והניע כנפיו, scheben; planer; to soar, hover: כנשר יעיר קנו על גוזליו יְרַחֵף (דבר' לב יא). — ובהשאלה לרוח האלהים: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מְרַחֶפֶת2 על פני המים (בראש' א ב). — ובסהמ"א: וארא רוחות וסופות נושפות ומרחפות (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 40). ומקבלת הריאה הקצף שעולה על הדם וכו' ותתחזק לרחף על הלב להוציא ממנו החמימות הנולדת כדי שלא תשקע אשו והיא מחופפת על הלב אצל צדדיו ומרחפת עליו תמיד (ר"י בן יהודה, ס' מוסר ב יג). ומפני הריאה הנבראת ממוצעת ביניהם (בין החוץ והלב) אפשר לו לרחף על הלב בעת שסותם פיו וחוטמו ברוח שנכנס בריאה קודם לכן (שם שם). לפי שהריאה היא מקור האויר הקיטורי האשיי וכו' וצריך הטבע להוציאו על דרך הקנה ולהכניס אויר צונן מבחוץ כדי לרחף על כלי העכול וכו' כמו שעושה הנפח במפוח והאדם בפיו אחר בשול הקדירות (ר"י ישראלי, פי' ספר יצירה, בקונט' המסורת, הוצ' דוקס). ורוח אלהים מרחפת וכו' כלומר שאותו המניע ריחף והניע האויר נעדר האור על פני המים (אור עמים, יד:). הודיע אם כן שרחף והניע האויר על המים (שם, טז.). — ואמר הפיטן: דדה והעניפה וכנשר רחפה ובענני כבוד הקיפה וחופפה (ינאי, אחותי כלה, זולאי, הארץ ח אדר תש"ז). קדוש סבבתם דרך להאתיר, רחפתם בצלך ובמגנך להסתיר (שמעון בר יצחק, אותותיך, יוצ' ז פסח). רחפם באברתך להנחות (שמואל בר יהודה, אלהי אקראך, זולת שבת לפני שבועות). עד לרוח רצון לבבך תענה רחפי לאט ופחי (ראב"ע, אן ואן, איגר 66). רוחות יקר רחפו עלי (הוא, לנו כטל, שם 134). פלאים עשית לעמך צבאות יודעי שמך קנותם מראש כנואמך ריחפתם3 מרשף חומך (אשרת, ברכת מזון לראשי חדשים, ידיעות מכון שוקן ה, הברמן, נט). — ואמר המשורר: יליד ליל אשון חשך ישופו ובור המאפל שבע צרפן ולולי רחפו עליו כנפיו יקוד אשו כפי רגע שרפו (ר"י חריזי, תחכמוני ד, 52). — °ורִחֵף חיים, הפיח חיים בנשמה, ואמר הפיטן: פרחה כל נפש צאת דיבר יוצר נפש, קרבה משיבת נפש4 ריחפתה חיים לכל נפש (ינאי?, אמנה, קדושתא לשבועות, זולאי, שסז).

— הִפע', °הִרְחִיף, — עשה שיפרח ויעוף: ברוך טעמך השמש וכו' מרפא כנפיך יכניף את רוחי להתהלך על כנפי רוח חכמה ובינה ירחיף כל עצמותי להלוך קל כאחד הצבאים (ר"ש פפנהים, ארבע כוסות, כוס ישועות א, יג.).

— הִתפ', °הִתְרַחֵף, שרחפו עליו רוח, שהפיחו עליו: ולפיכך נבראו (הראות) שתים, אם אירע מקרה ופגע באחת נשארה השניה משמשת הלב, מפני שהלב שורש החמימות ואם לא יתרחף עליו תתקרר חמימותו (ר"י בן יהודה, ספר מוסר, אבות ב יג).