פיו"ע, רָחַצְתָּ, רָחַצְתְּ, רָחַצְתִּי, רָחֲצוּ, רָחָצוּ, רֹחֶצֶת, רֹחֲצוֹת, רְחֹץ, רְחַץ, רַחֲצוּ, אֶרְחַץ, אֶרְחָצֵךְ, יִרְחַץ, יִרְחָץ, יִרְחֲצוּ, יִרְחָצוּ, — רָחַץ האדם את בשרו, את פניו או ידיו ורגליו וכדו', שטף אותם במים כדי לנקותם, waschen, baden; laver, baigner; to wash, bathe: יקח נא מעט מים וְרַחֲצוּ רגליכם (בראש' יח ד). הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו וְרַחֲצוּ רגליכם (שם יט ב). ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לִרְחֹץ רגליו (שם כד לב). ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וַיִּרְחֲצוּ רגליהם (שם מג כד). וַיִּרְחַץ (יוסף) פניו ויצא (שם שם לא). ועשית כיור נחשת וכו' וְרָחֲצוּ אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד יִרְחֲצוּ מים ולא ימתו (שמות ל יח-כ). וכבס (המטהר) את בגדיו וְרָחַץ את בשרו במים וטהר (ויקרא' יד ט). וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל החלל יִרְחֲצוּ את ידיהם על העגלה הערופה בנחל (דבר' כא ו). ויבאהו לביתו ויבול לחמורים וַיִּרְחֲצוּ רגליהם ויאכלו וישתו (שפט' יט כא). ותקם (אביגיל) ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לִרְחֹץ רגלי עבדי אדני (ש"א כה מא). ויאמר דוד לאוריה רד לביתך וּרְחַץ רגליך (ש"ב יא ח). פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רָחַצְתִּי את רגלי איככה אטנפם (שה"ש ה ג). — ורָחַץ את זולתו: ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד וְרָחַצְתָּ אתם במים (שמות כט ד). ויקרב משה את אהרן ואת בניו וַיִּרְחַץ אתם במים (ויקר' ח ו). וָאֶרְחָצֵךְ במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן (יחזק' יו ט). — ובשר הזבח וחלקיו: ואת האיל תנתח לנתחיו וְרָחַצְתָּ במים (ויקר' א ט). — ורָחַץ את הצואה, הסיר אותה ברחיצה: אם רָחַץ אדני את צאת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה (ישע' ד ד). — ובהשאלה, רָחַץ כפיו בנקיון, רָחַץ פעמיו, הליכיו בחמ(א)ה, בדם: אֶרְחַץ בנקיון כפי ואסככה את מזבחך יי' (תהל' כו ו). ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו יִרְחַץ בדם הרשע (שם נח יא). בִּרְחֹץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן (איוב כט ו). — ובלי מֻשָּׂא, רָחַץ, רָחַץ במים, במשמ' רחץ את גופו, התרחץ: ותרד בת פרעה לִרְחֹץ על היאר (שמות ב ה). וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו וְרָחַץ במים וטהר (ויקרא' יד ח). ואיש אשר יגע במשכבו (של הזב) יכבס בגדיו וְרָחַץ במים וכו' והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו וְרָחַץ במים וכו' והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו וְרָחַץ במים וכו' (שם יה ה-ז). כי יהיה כך איש אשר לא יהיה טהור וכו' והיה לפנות ערב יִרְחַץ במים (דבר' כג יא-יב). וישלח אליו אלישע (אל נעמן) מלאך לאמר הלוך וְרָחַצְתָּ שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר ויקצף נעמן וילך ויאמר וכו' הלא טוב אבנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא אֶרְחַץ בהם וטהרתי וכו' ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה ואף כי אמר אליך רְחַץ וטהר (מ"ב ה י-יג). ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רָחַצְתָּ כחלת עיניך ועדית עדי (יחזק' כג מ). — וְרָחַץ מים, במק' במים: בבאם אל אהל מועד יִרְחֲצוּ מים ולא ימתו (שמות ל כ). — ובתמונה, רָחַץ בחָלָב: עיניו כיונים על אפיקי מים רֹחֲצוֹת בחלב (שה"ש ה יב). — ובהשאלה רָחַץ, טהר עצמו מחטא ועון: רַחֲצוּ הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני (ישע' א ו). — ובתו"מ: רחץ (רבן גמליאל) בלילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ (ברכ' ב ו). מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא הרי זה לא ירחץ (שביע' ח יא). הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו (שבת כב ה). מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו (שם שם ו). יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה וכו' והמלך והמלכה ירחצו את פניהם (יומא ח א). המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב וכו' ורוחץ עמו באמבטי גדולה (נדר' ד ד). ואלו נדרים שהוא מפר וכו' אם ארחץ ואם לא ארחץ (שם יא א). שני אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד וכו' הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו1 במרחץ (ב"ב י ז). שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר' גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו וכו' מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי (ע"ז ג ד). המניח ידו בקרון או בספינה וכו' נכנס למדינה ורחץ מותר (שם ה ד). פרוטה של הקדש וכו' נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ מעל, שהוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ (מעי' ה ד). עיר שישראל ונכרים דרים בה והיתה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד (מכשיר' ב ה). אנשי טיביריא כו' בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת ונכנסין ורוחצין בשבת וכו' נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו מזיעין היינו ואסרו לנו רחיצה וזיעה (ירוש' שבת ג א). מעשה ביהודה ובהלל בניו של רבן גמליאל (שבאו) לרחוץ במרחץ בכבול, אמרו להן לא נהגו כאן להיות רוחצין שני אחים כאחת (שם פסח' ד א). והיה אומר לה בתי לכי הינשאי וכו' עד שאמרה לו הרי אני שפחה לך לרחוץ רגלי עבדי אדוני2 (ר' אבהו, שם יבמ' יג ב). הדירה שלא תרחצי במרחץ, בכרכים שבת אחת ובכפרים שתי שבתות (שם כתוב' ז ג). כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו, אבא, הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן וכו' (שמעון בן שטח, תענ' כג.). אמר לו (הקב"ה לאיוב) הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס וכו' (ר' חנינא ב"ר אסי, מד"ר בראש' ד). — ובינ' פָעוּ', *רָחוּץ, רְחוּץ ידים וכדו': כל הזבחים שקיבל דמן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ3 ידים ורגלים וכו' פסול (זבח' ב א). אחד מנחת חוטא ואחד כל המנחות שקמצן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כפורים, שלא רחוץ ידים ורגלים וכו' פסול (מנח' א ב). ההיכל מקודש ממנו (מבין האולם ולמזבח) שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים (כלים א ט). בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם (ר' יוסי, שם שם). פרת חטאת ששחטה שלא לשמה וכו' ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה (פרה ד א). שלא רחוץ ידים ורגלים כיצד מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים (תוספת' מנח' א ט). מנין שלא נחלקו בין מחוסר בגדים לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים תלמוד לומר חוקה וכו' (זבח' יח.). — ובסהמ"א: וראוי שיהיה (הסם המרפא את השחין) ממרק ורוחץ כדי שינקה זוהמת השחין (קבוצי גלינוס מאמר ב, כ"י פריז). — ואמר המשורר:  והרוחצים בדם אשה ידיהם פניהם מדמי אישון רחוצים (ר"ש הנגיד, חדשים, בן תהלים, הברמן ב, 122).

— פֻע', רֻחָץ, רֻחַצְתְּ, — שרחצו אותו: ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רֻחַצְתְּ למשעי (יחזק' יו ד). דור טהור בעיניו ומצאתו לא רֻחָץ (משלי ל יב).

— הִתפ', הִתְרָחַצְתִּי, — התרחץ האדם, רחץ את עצמו: אם הִתְרָחַצְתִּי במו שלג והזכותי בבור כפי (איוב ט ל). — ובסהמ"א: ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס וכו' (הלכות קצובות של ר' יהודאי גאון, הלכות אבל, תורתם של ראשונים, הורויץ). יש רוח צדיק שיש בה קצת לכלוך מעון או מחטא הרוח שלו מתרחצת ומתלבנת ומתטהר בזו האש (אבקת רוכל, ויניציה שכז). ויחזור אור א"ס להתגלות בעצמו ע"י הכתר בכל הספירה ואז יתרחצו עיני כחות הגבורה בחלב בשפע אור עליון (עסיס רמונים ח ג, כד:). באמצע מרצפת השיש נמצא עגולה של שיש גבוהה רגל אחת מעל הרצפה אשר שם איננו חם כל כך, עליה ישב או ישתרע המתרחץ (גוטלובר, ממצרים, 117).

— הִפע', *הִרְחִיץ3, — הרחיץ את פלוני, הרחיץ לו פניו, ידיו וכדו', הרחיץ דבר ואף את פני עצמו וכדו', רחץ אותם4: מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת (שבת ט ג). מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה (שם יט ג). המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה (סנה' ז ו). איזה היא מצות הבן על האב, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא, מרחיץ לו פניו וידיו ורגליו (תוספת' קדוש' א יא). העושה מערות לרבים מרחיץ בהם פניו וידיו ורגליו (שם ב"מ יא לא). האחים שהניח להן אבין מרחץ, אחד עני ואחד עשיר, לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדו מן השוק ומרחיץ, אלא אומר לו אם יש לך בוא והרחץ (שם ב"ב יא יב). כיצד הוא מקדש, נותן יד ימינו על גבי רגל ימינו, שמאלו על גבי רגל שמאלו, משפשף ומרחיץ, משפשף ומרחיץ (שם מנח' א י). אין לי אלא כסא וכו' מנין תיבת הבלנים וכו' ועריבה וכו' שנסדקה שאינו יכול להרחיץ בה רגלו אחת (ספרא ויס, זבים פרק ב, עה:). ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים, א"ל מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת (חלים עליה דיני תפלה) (ירוש' ברכ' ב ג). מקום שנהגו להרחיץ אחרי המטה מרחיצין (שם שם ב ז). הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים (שם שם). בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו, בתשעה באב מרחיץ ידיו ומקנחן למפה ומעביר את המפה על פניו (רבי זעורה בר חמא רבי יוסי בי ר' חנינא בשם רבי יהושע בן לוי, שם יומא ח א). המים שהוחמו מערב שבת לשבת, רב ושמואל, חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו וחורנ' אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים (שם ביצה ב ה). לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו וכו' (רבי יוחנן, ברכ' ל ב). הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו וכו' פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה וכו' (יומא לה:). מוזגת לו (האשה לבעלה) ומצעת לו מטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו (מו"ק כ:). כיצד (קונה) בחזקה, נעל לו מנעלו או התיר לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחוץ והפשיטו והרחיצו וכו' קנאו (ב"ב נג:). מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו וכו' (מד"ר בראש' כ). היה יורד הקב"ה בכבודו כביכול וחותך טיבורן (של הילדים הנולדים במצרים) ומרחיצן וסכן (ר' יוחנן, שם שם כג). כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחיץ בנו של מלך (ר' אבהו, שם סג). בשעה שהיו הולכות (הנשים במצרים) לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן וכו' ומוליכות אצל בעליהן וכו' ומאכילות אותן ומרחיצות אותן (ר"ע שם שמות א). דרך הארץ תלמיד מרחיץ את הרב (פסיק' ר"כ, בשלח י, בובר, פד:). שעלו מן הרחצה, שמרחיצין את ישראל מן העוונות (מדרש שה"ש, גרינהוט ד ב, לג.). — ואמר הפיטן: עד תלבין אודמינו ותכבס טינופינו ותרחיץ צואתינו ותטהיר טומאותינו (ינאי, אורחות טהורות, קרוב' ויקר', זולאי, קנו). צו עונש מיתה לבאי עזרה להרחיץ ידים ורגלים בבואם (רסע"ג, אזכיר גבורות, סדר עבודה, סדור רסע"ג, רעב).

— נִפע', °נִרְחַץ, — כמו פֻע': שהטיף להם הקב"ה טל ונרחצו מעונותיהם (ילק"ש שה"ש תתקפח, כמגדל). הכל אצל מילה חולין הן, כל זמן שלא נרחצו בחמין (רש"י, פסח' סט.). יש רוח צדיק שיש בה קצת לכלוך מעון או מחטא, הרוח שלו מתרחצת ומתלבנת ומתטהרת בזו האש ותעלה נקיה וטהורה ונרחצ' (אבקת רוכל, ויניציה שכז). — ואמר הפיטן: יקוש דמי ירושלם, הדיח משמים, להירחץ במים, בני הירחצתה במים (ינאי, אורחות טהורות, קרוב' ויקר', זולאי, קנו).