1, ת"ז, מ"ר נק' רַחֲמָנִיּוֹת — הנוטה לרַחֵם, רחמן, רחום: ידי נשים רַחֲמָנִיּוֹת בשלו ילדיהן (איכה ד י). — ובתו"מ: מלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש וכו' שהוא רחמני והוא אכזרי וכו' (מכי' בשלח, מסכ' דשירתא א). כל ימי עני רעים זה רחמני2, וטוב לב משתה תמיד זה אכזרי (ר' יוחנן, סנה' ק:). בשר ודם מדותיו ועלילותיו מעוותות הן וכו' אבל מדותיו ועלילותיו של הקב"ה רחמניות הן (מד"ר שמות ב). — ובסהמ"א: הנביא היה רחמני ומתאנח על פורענות האומות (רש"י, ישע' כא ג). ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה (הוא, משלי ל יז) . ורבקה הרחמנית על בניה אוהבת את יעקב (צרור המור, תולדות כו, עב:).