ש"נ, — שה"פ מן רָחַץ: ועשית כיור נחשת לְרָחְצָה (שמות ל יח). וישם את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לְרָחְצָה (שם מ ל). ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לְרָחְצָה בהם את מעשה העולה ידיחו בם והים לְרָחְצָה לכהנים בו (דהי"ב ד ו). — ובתפלה: קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה (הגדה של פסח). — ואמר הפיטן: אני יותדת שפריר החצר וכיור לרחצת1 יד ורגל משמץ (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהרות, סדור רסע"ג, קצג).