* 1, שזו"נ, — א) לחלוחית השומן של הבשר המבושל והצלוי2, Fleischbrühe; sauce; gravy: נטף מרוטבו (של קרבן הפסח) על החרס וחזר עליו יטול את מקומו, נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו (פסח' ז ב). הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה (נדר' ו ו). השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור, מן הרוטב, מן הקיפה וכו' כשר (זבח' ג ד). גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכיר בנותן טעם וכו' והרוטב בנותן טעם (חול' ז ה). ובבהמה העור והרוטב והקפה וכו' מצטרפין לטמא (טהר' א ד). הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה (שם ג א). (הנודר) מן הרוטב מותר בקיפה, מן הקיפה מותר ברוטב (תוספת' נדר' ג ב). האיש משלח תחת הדוד וכו' כיצד משלחו נותן עליו רוטב (שם נזיר ד ו). מים ומלח בטלין בעיסה ואין בטלין בקדירה מפני רוטבה (ר' יהודה, עירוב' צז:). עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה, אם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו (ת"ר, יומא פב.). ואח"כ נוטל את הרוטב3 ונותן על שער ראש נזרו (נזיר מה:). כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה (ר' חנינא, חול' צז:). חתיכה של נבילה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה (רבה בר בר חנה, שם ק.). אי דנפל ברוטב רכה הכי נמי, במאי עסקינן דנפל ברוטב עבה (רבינא, שם קח.). מאי רוטב, אמר רבא שומנא (שם קכ.). — ובסהמ"א: ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה). המים החמים ירככו הקיבה וגרגירי ההצלחה יולידו הרטב (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 89). — °ומשל: מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו4 (תשובות הרמב"ם קל). — ב) תמרה רטבה ובשלה5, Dattel; datte; date: גלעינה של רוטב אף על פי שיוצאה מצטרפת ושל יבשה אינה מצטרפת, לפיכך חותל של יבשה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף (עקצ' ב ב). טמא ביבשה טהור ברוטב, גרעינין טומאה ברוטב וטהורה ביבשה, נמצאת אומר טהור ביבישה טמא ברוטב, טהור ברוטב טמא ביבישה (תוספת' חל' א כג). הרוטב שנאכל חציו וחציו קיים, כנגד האוכל מצטרף, שלא כנגד האוכל אין מצטרף (שם עקצ' ב א). הרוטב שנמוק חציו וחציו קיים, כנגד האוכל מצטרף, שלא כנגד האוכל אין מצטרף (שם שם ב ב). ניקורי רטב באביהן אסור (ר' יונה בשם ר"ש חסידא, ירוש' מעשר' א ב). ובמ"ר רוטבי תמרים, תמרים רוטבין, מין ממיני התמרים, תמרים בשלים5: רוטבי תמרים פטורין מן הפיאה שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון (ר' יוסי ביר' יודה, ירוש' פאה א ה). מה התמר הזה עושה תמרי' רוטבין ניקלווסין נובלות ועושה סולין, כך הם ישראל, יש בהם בני תורה ויש בהם עמי הארץ ויש בהם בורים (מד"ר במד' ג). ועי' רֹטֶבֶת.