פ"ע, יִרְטָבוּ ― היה רָטֹב, לח וטרי, מכֻסה מים, חדור מים, faucht sein; être humide; to be moist: מזרם הרים יִרְטָבוּ ובלי מחסה חבקו צור (איוב כד ח). ― ובסהמ"א: כאשר לא תרטב האבן עד שתשוב כספוג כן לא תרטב החכמה למתגדל עליה (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 93). כמה שיתחמם הקר או יתקרר החם, או ירטב היבש או ייבש הרטוב (אמו"ר לראב"ד א ה, 17). ― °ובמשמ' פ"י, עשה שירטב דבר, befeuchten; mouiller; to moisten: חבקו צור, נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם (רש"י, איוב כד ח). ועי' רָטֹב.

― הִפע', *הִרְטִיב, ― א) הפריח ענפים רטבים ורעננים, ובהשאלה הרטיב מצוות ומעשים טובים, spriessen lassen; faire croître; to let thrive: אותן האבנים זנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכתרונוס, מה רטיבה הרטיב, קורות בתינו ארזים וגו' צדיקים וצדיקות נביאים ונביאות שיצאו ממנו (רבי ברכיה בשם ר' לוי, מד"ר בראש' סח; וכעין זה שם שה"ש א, קורות בתינו)1. ויבא יעקב לוזה, שכל מי שנכנס לתוכה הרטיב מצות ומעשים טובים כלוז (ר' אליעזר, שם שם פא). אמרה כנסת ישראל וכו' אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי מעשים2 טובים כשושנה וכו' (שם שה"ש ב, אני חבצלת השרון). ― ב) במשמ' פ"ע, פרח, הוציא פריחה: המוכר זיתיו לעצים וכו' ר' יוחנן בעי הרטיבו מה הן (ירוש' ב"מ ח ו). מה שושנה זו יוצא עליה שרב הרי היא כמושה, יוצא טל הרי היא מפרחת, כך וכו' ישראל נראין כאילו הן כמושין בעה"ז אבל לע"ל יעבור צלו של עשו וישראל מרטיבין והולכים (ר' אבין, מד"ר ויקר' כג). אני חבצלת השרון, אני היא שהייתי חבויה ורמוסה בצלן של מלכיות אני מרטבת כשושנה (שם שה"ש ב, אני חבצלת). משל את הצדיקים וכו' כשושנה וכו' ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת (רבי אליעזר, שם שם). גאולתן של ישראל וכו' בתחלה היא באה קימעה קימעה ואחר כך היא מנצנצת וברה ואחר כך פרה ורבה ואח"כ מרטבת והולכת (רבי חייא רבה, שם שם ו, מי זאת). ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש הריחו בחייו של עולם והרטיבו (תנחומא תרומה יא). כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (ר' לוי, שם שם). ― ובסהמ"א, במשמ' עשה שיהיה דבר רטֹב: ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים (רמב"ם, תפילין ג ב). שהחום הטבעי יקרה לו התכה מעט מעט או כבוי יהיה מחום או מקור בשתית המים הקרים וכו' והמרטיבים המופלגים והמנגבים אחר ההמסים וההרקות המופלגות בזיעה ושתן וכו' (קאנון ג ד ד ג). ― °הרטיב התינוק, הפריש שתן, נוהג בדבור.

― נִפע', °נִרְטַב, ― נעשה רָטֹב: העיטוש יהיה מן הראש כאשר נתחמם המוח ונרטב המקום הפנוי מן הראש (יעקב בן יוסף ן' זבארה, פרקי אבוקראט ז לט' כ"י ביהמ"ד לרבנים בניו יורק עמ' 112, לפי דודזון, שעשועים, 102, בהערה).

― פִע' °רִטֵּב, ― רִטֵּב דבר, עשה שיהיה דבר רטֹב,  befeuchten; mouiller; to moisten: אבל רקיק דמאיס, מתוך שהוא דק וליחלוח הכותל מרטבו נמאס (רש"י, ב"ב יט:). האדם צריך הוא בעולם הזה להשיב אל גופו ולהדביק אל כל אבר ואבר מאבריו דבר שיהיה מרטב את גופו ומחליף עליו ענין הרטיבות אשר אבד ממנו (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה ג, 50). ולאשר יבש ריאה שלו כיובש בצמא לרטב ולהשיב לתכונתם (אסף, 76.). ― ורִטֵּב את עצמו במשמ' רענן וחזק את עצמו ביין: דמירטב עלמא עדיף טפי, כלומר אין ראוי שיצער עצמו מן היין רק צריך ג"כ לרטב את עצמו (ספר פרנסה וכלכלה ג כ, ספר החיים, לב:).

― התפ', °הִתְרַטֵּב, נִתְרַטֵּב, ― נעשה רטֹב, נתמלא לחלוחית: כי אם יפיח אדם בכפו תתרטב כפו (לקח טוב בראש' א). שעתיד הקב"ה להוריד טל מאור של מעלה ויכנס למטה בתוך העפר ויגיע לאותו עצם ומתרטב ונעשה כעסה בתוך העפר (נפש החכמה ה).