ת"ז, — לח, טרי, feucht, frisch; humide, frais; moist, fresh: רָטֹב הוא לפני שמש ועל גנתו יונקתו תצא (איוב ח יו). — ובתו"מ: היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות וכו' טמא, היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבשות וכו' טהור (טבו"י ג ו). — ובסהמ"א: ודע כי המשובח במגדים תאנים וענבים עם שקדים ואם תאכלם יבשים או רטובים כפי צרכם נעימים הם וטובים (ר"י חריזי, רפואות הגויה). והוא (הגלגל) טבע חמישית, שאם היה קור היה לו לרדת למטה וכו' ואם תאמר שהוא חום, היה לו לעלות למעלה וכו' וכן אם היה רטוב התגלגל כחק גלי הים, ואם היה יבש התקבץ ואפס התנועה מכל וכל (עולם קטן, הוצ' הורויץ, 10). כמה שיתחמם הקר או יתקרר החם, או ירטב היבש או ייבש הרטוב (אמו"ר לראב"ד א ה, 17). כהתמזגות העפר היבש במים ושובם טיט רטוב (שם א ו, 22). — ואמר הפיטן: הכין גן נעול לכלתי גן נעול רטוב (רי"צ בר ראובן, איזה מקום, אזהרות, ג.). טהור טוב בחר בחור בין שלש כגן1 רטוב (טלטל יונה, קטע מעבודה, Stud. Elbog., 147). צרפנו מקור רטוב, צמאון לא קורטוב (שלמה הבבלי, לך יי' הצדקה תלבושת, סליח' מנח' יוה"כ). ישר ונאמן לבי אם יארך זמן עצבי רטב ונעמן אבי (ר"י הלוי, אל יעלז, דיואן ג, 133). פרח כמו גן רטוב בכל ארץ שמו הטוב (ראב"ע, האספו, איגר 202). — ואמר המשורר: והשכילך אלי ימים לדבר ואת רך וענפי רטובים (ר"ש הנגיד, שמואל, בן תהלים, ששון, סג; שם, הברמן א, 60). ונמשח שמן טוב ונקטיר עץ רטב (דונש, ואומר אל הישן, אלוני, סה). ועי' רַטּוֹב.