רָכַל

° 1, פ"ע, — סחר בסחורה, ואמר המשורר: תבוא בערך סחרי רקמה ובוץ עם רכלים מן השבו רכלו (משלם בן שלמה דאפיאירה, צפים, ברודי, ידיעות מכון שוקן ד, לו). — ובמשמ' נדד והלך, ואמר המשורר: אם קט ישקוט מתת רוחו ריח בו אל כל אף רוכל (רמב"ע, הענק ג, ברודי, שמב). מפאתי היכל אש הסנה רכל על הכלי (ר"י הלוי, מפאתי היכל, שירי תימן, 80). — ובמשמ' הלך רכיל או רִגֵּל: נכנס (ישעיה) בבית שני ומצא שם שני בני אדם תלויים בלשונם ואמר להקב"ה, גלי רזיא, גלי לי רזא דנא, א"ל אלו בני אדם שרכלו ולכך דנו אותם בכך (גן עדן וגיהנם, ביהמ"ד ילינק ה, 51). מהם מי שפרש אותו (שה"ש) ע"ד עיון הפילוסופים וכו' והגדיל גוף הספר במאמריו ונכרים באו שעריו עד אשר הקורא בו בלשונו רכל נלאיתי כלכל לא אוכל (ר' יצחק ב"ר שלמה בהקד' פרושו לשה"ש, קע"י, מטמוני מסתרים, 31). — ובמשמ' רִגֵּל: וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה (רש"י, ויקר' יט יו). — ובינ' פָעוּ' רָכוּל, מבֻשָּׂם באבקת רוכל: ונשמתו תהי במור רכולה (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג 41). — ואמר המשורר: חסלת ערוגת התפלה מקוטרת מור ורכולה, הממולאה בתאר השבלים הטובות העולות בגבולה (שבלי הלקט, 42). תמה הערוגה השניה בהלכות שבת מנויה וכו' רכולת בשמי הראשה הלכות שבעים וששה (שם, 104).

— פֻע', °רֻכַּל, — רֻכְּלָה האשה מאבקת רוכל, התבשמה, ואמר הפיטן: רבת בנים הנקראת שכולה חופתה חופף באהבה כלולה, זאת במקור נדפס 'זא'. אשר מאבקת רוכל רוכלה קשוב תקשיב קול חתן וקול כלה (אלעזר, אם הבנים, ברכות מעין שלש ומעין ארבע, הברמן, ידיעות מכון שוקן ה, פז). — ובקצור ובינ' מְרֻכֶּלֶת, כמו רכולה באבקת רוכל, ואמר הפיטן: ככלה מקושרת וכו' יושבת במרכבת מכורבלת ומרוכלת (ינאי, מה יפו, קרוב' פסח, זולאי, רעט).

— הִפע', °הִרְכִּיל, — הלך רכיל והלשין: כל רציחה שבאה על ידי אדם וכו' בדבור ובמלול בהלשין ובהרכיל (נסי בן נח הקראי, פי' י' הדברות, לקו"ק, נספח', 5). מחבואי הפה, נבוחי הפה, כגון שהרכיל (רש"י, מנח' סג.). ולא כמורדים יצאו כי אם על דברי מרכילים מקניאים שונאים מתעללים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 81). כי הרכילו בי כלם וכו' וכבר נתחרטתי לזאת מפני שאתם שומעין להמרכלין (שם שם, 237).



1 [פעל שנגזר מן רֹכֵל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים