פ"ע, רַךְ, רַכּוּ, יֵרַךְ, — היה רַךְ ועדין וחלש, רַךְ לב האדם, היה חלש מפחד: אל יֵרַךְ לבבכם אל תיראו ואל תערצו מפניהם דבר' כ ג. יען רַךְ לבבך ותכנע מפני יי' מ"ב כב יט. השמר והשקט אל תירא ולבבך אל יֵרַךְ משני זנבות האודים העשנים האלה ישע' ז ד. ופן יֵרַךְ לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ירמ' נא מו. — ורַכּוּ דברי האדם, היו חלקים ועדינים: חלקו מחמאת פיו וקרב לבו רַכּוּ דבריו משמן והמה פתחות תהל' נה כב. ועי' רֹךְ. — ואמר המשורר: לא רך גאון לבי ולא נכנעתי משלם דאפיאירה, הוא הזמן, ידיעות מכון שוקן ד, פא. — °ורַכּוּ פניו, היה בישן וצנוע, בנגוד אל הֵעֵז פנים: כל מי שרכו1 פניו תמעט חכמתו ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג שער א.

— פֻע', רֻכְּכָה, — רֻכַּךְ בדבר, רִכְּכוּ אותו, שמו עליו שמן רך2: פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רֻכְּכָה בשמן ישע' א ו. — *ואדם מְרֻכָּךְ, כמו רַךְ, חלש ועדין: כוואו על ציפרנו וכו' הרי זה נותן לו דמי צערו, אבל אם היה מרוכך מעודן ומפונק כל שכן שכפול בו צערו מכי' מס' דנזיקין ח.

— הִפע', הֵרַךְ, — הֵרַךְ את לבו, החליש אותו, גרם שיפחד: ואל הֵרַךְ לבי ושדי הבהילני איו' כג יו. — ואמר המשורר: ניב רך אשר יורק עלי לב קשה הלב הרבה כחמרה יחליק לו וירך ר"ש הנגיד, בן משלי, ששון רטו; שם אברמסון 250. — °ואת הדבור והקול: ובעת אשר יסור חרונו לאט הליץ עליו והרך לו דברך לרצותו3 שם, ריז; 256. רצה אשר כעס ואל תרגן עמו והרך קול לשכור ירב שם, רמב; 311. — °והֵרַךְ על פלוני, נהג בו ברַכּוּת, ואמר המשורר: אלך אני עמו כאיל בברית אך הוא עלי ירך1 והוא צולע אלעזר הבבלי, דיואן רסב.

— פִע', °רִכֵּךְ, — עשה שיהיה הדבר רַךְ, erweichen, Lindern; amollir, adoucir; to soften, ease: שאין מרככין אלא במקום המכה רש"י ישע' א ו. שהכבישה מרקבתן (את העלים) ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן הוא, ברכ' כ., ד"ה האשה. מתוך שנשמע (קול בכיו) בהדיא מרכך לבו של אדם השומע קולו לבכות עמו הוא סנה' קד:, ד"ה בוכה כנגדו (מים חמים) מרככין את הידים הוא, חול' קה., ד"ה מפעפעין. התבלין מרככין אותה הוא, שם קיא., ד"ה מתובלת. הסמים המרככים הם אשר יכונו בהם הרופאים התכת הקושי אשר יתחדש בגוף מן המורסות הנושנות פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא. — ואמר המשורר: לנחם לב שפלים ואמלים ומכותם לרכך בשמנים רשב"ג, עטה הוד, ב"ר א, 100.

— הִתפ', °הִתְרַכֵּךְ, נעשה רך: בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמט כשאינן מקופלים רש"י, שבת קיג., ד"ה מקפלים. כתונת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה הוא שם קמ., ד"ה לכסכוסי. גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין הוא, כתוב' עז:, ד"ה עד דרפיא. נתרככה הארץ מתחתיו הוא, סנה' לה., ד"ה מכא. כשהיה פרעה מתרכך היו המצרים מתקשים, וכשהיו המצרים מתרככין היה פרעה מתקשה, כשהיו אלו ואלו מתרככין היה הקב"ה מחזק את לבם מדה"ג, שמות י א, הופמן, 77. ונותנים אותם (את התמרים) בסל ומתרככים שם שו"ע חו"מ שלז ד. — ואמר המשורר: ויהמה לבי לקולו אשאפה גם נכספה נפשי ומתרככת דוד בן סעדיה, מי נשקני, שירי תימן 73.