1, ש"נ, רָמָתֵךְ, רָמֹתַיִךְ, — מקום מורם, גבעה, Anhöhe; colline; elevation; hill: ושאול יושב בגבעה תחת האשל בָּרָמָה2 (ש"א כב ו). ותבני לך גב ותעשי לך רָמָה בכל רחוב אל כל ראש דרך בנית רָמָתֵךְ וכו' בבנותיך גבך בראש כל דרך וְרָמָתֵךְ עשית בכל רחוב (יחזק' יו כד-לא). והרסו גבך ונתצו רָמֹתַיִךְ (שם שם לט). — ובתו"מ: (מן הרמתים צופים,) אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו (ר' שמואל בר נחמני, מגי' יד.)
1 [בעקר נק' מן רָם, המלה באה גם כשם מקום בצורה: הרמה, רָמָתַיִם, רָמוֹת (רָאמוֹת), רָמַת לחי וכד'.]
2 [השבעים ראו כאן שם פרטי Ραμμα‘ (כך האלכסנדרי) או Βαμα ואין נסחה אחרונה זו מראה על קריאה אחרת במקור העברי (כדעת כמה חוקרים), אלא היא טעות המעתיק בנוסח היוני. וכן גם בולג', Rama. ותרגומים אחדים (ת"י, ולג') וכמה פרשנים ראו רָמָה במשמ' זו גם בירמ': קול בְּרָמָה נשמע (לא יד). כך רש"י ורד"ק. ולא מן הנמנע הוא להבין קול ברמה במשמ' קול מורם בצעקה. אולם ע"פ השבעים ואחרים מקֻבל לראות כאן שם פרטי של מקום.]