רִמָּה

1, ש"נ, — תולעה, תולעים, Gewürm; vermin(e): ולא הבאיש וְרִמָּה לא היתה בו (שמות יו כד). תחתיך יצע רִמָּה ומכסיך תולעה (ישע' יד יא). — ובמשמ' רִמַּת המות: לבש בשרי רִמָּה2 וגיש עפר עורי רגע וימאס (איו' ז ה). לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לְרִמָּה (שם יז יד). יחד על עפר ישכבו וְרִמָּה תכסה עליהם (שם כא כו). ישכחהו רחם מתקו רִמָּה3 עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה (שם כד כ). — ובתמונה, אדם בן תמותה: אף כי אנוש רִמָּה ובן אדם תולעה (שם כה ו). — ואמר בן סירא: מאד מאד השפיל גאוה כי תקות אנוש רמה (ב"ס גני' ז יז). במות אדם ינחל רמה ותולעה בנים ורמש (שם י יא). — ובתו"מ: מרבה בשר מרבה רמה (הלל,  אבו' ב ז). ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה (עקביא בן מהללאל, שם ג א). מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה (ר' לויטס, שם ד ד). קשה רמה למת כמחט בבשר החי (ר' יצחק, ברכ' יח:). בש"ר, בושה סרוחה רימה (ר' יוחנן, סוט' ה.). מובטח אני בכם (בני מעי) שאין רימה ותולעה שולטת בכם (ר' אליעזר ב"ר שמעון, ב"מ פג:). כל זמן שהיה חלקך מעורב בחלקנו היה חלקנו שמור מן רמה ותולעה, עכשיו שנטלת חלקך מתוך חלקנו הרי חלקנו מושלך ונתון לרמה ותולעה (מד"ר קהל', ברבות הטובה). — ואמר הפיטן: מה אני ומה חיי, תולעה ורמה (ר"ש בר יצחק, אתיתי לחננך, קרוב' ב ר"ה). חי בעודי באדמתי כסתה בי רמתי ואף כי אחרי מותי (רי"צ בר ראובן, פחדתי, שעה"ש 57). —  ואמר המשורר: רשת לבבות הוא (הזמן) עמך ולא ירגע עד כי יהי משיב את גופך רמה (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שפד).  וישכח (האדם) סופו יום תוך גופו המון רמה יפריש (ראב"ע, אפתח שפתי, איגר 209). — ואמר המליץ: כאשר יצאו (הרמשים) מהביצים יקראו רמה (לינדא, ראשית למודים א ו, כג.). רמת הגשם (רעגן וואורם) והמה אשר יטמנו תחת העפר ולא יוכלו לסבול אור השמש וכו' (שם שם, כה.). —  ° אחי רִמָּה, כנוי לאדם שסופו רמה ותולעה, ואמר המשורר: אל נא יהי גאה אחי רמה רגע ואל ירום בדושו את ארץ (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שעד).



1 [עי' רמם, הערה.]

2 עי' רָגַע, הערה.]

3 [ואמנם הענין קשה ועי' גם רֶחֶם, הערה].

חיפוש במילון: