רִמּוּז
*, ש"ז, — כמו רֶמֶז: ורעם גבורותיו מי יתבונן וכו' אין מתבונן אין כתיב כאן אלא מי יתבונן, הפקחים יודעים רימוזו1 והגיונו (רב הונא, מד"ר בראש' יב). — ובסהמ"א: בינו בוערים בעם וכו' הבו לה', כולן רמוזים על עסקי מתנות עניים (רש"י, סוכ' מז.) . אבל בריאת המלאכים לא באה בתורה בפירוש כי אם ברמז כדרך כל הדברים הנבדלים מהיולי כי הרמוז בהם רמז מעט (מנחת קנאות, קופמן, 33). — ואמר הפיטן: זעקי בלי תבוז להטלילי מעוץ ומבוז טל זמנת לרמוז לחתל כאב תמוז (ר"א קליר, אלים, תפלת טל).
1 [ב(ילק' שמע', איו' תתקיד): רמזו. ]