*, פ"ע, — רמז לפלוני, נתן סימן, הורה בתנועה ביד או בעין1 וכדו', העיר את פלוני על דבר מבלי לפרש אותו במלים ברורות, andeuten, hinweisen; indiquer; to indicate: חרש רומז ונרמז (גיט' ה ז). חרש שנשא פיקחת כו' כיצד הוא עושה, רומז והוא נותן לה גיטה (ירוש' יבמ' יד א). ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, אמר רבי אלעזר, רמז רמז לה, עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ביה הלום (שבת קיג: ). הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו (יומא יט:). כי שרית, אמר רבה, רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל, מכאן רמז לו גלות (חול' צב.). רמז הקב"ה לשר של ים ועמד מזעפו (מד"ר בראש' י). ואם תעשה עולה לה' תעלנה, רמז לו המלאך (למנוח)  שצריך להעלות עולה לי"י (שם במד' י). רמזה (האשה) לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם שאוהו (את בעלה) במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא וכו' (שם שה"ש א, נגילה). בשעה שהיו ישראל חוני' על הים וירדפו מצרים אחריהם וכו' והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם ואומרים להם אנו שלכם ולכם אנו ואחריכם אנו הולכים (שם שם, לסוסתי). אמרה לו (ושתי לאחשורוש) אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי וכו' רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ (שם אסתר ג, ותמאן). — ובסהמ"א: כדאיתא בתורת כהנים ורמזתיה כאן (רש"י, ויקר' יג נה).  וברגליהם תעכסנה, כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו רגלה ורמזתו צד חיבת נואפות (הוא, ישע' ג טז). התורה קצרה בבאור ענינה (של החכמה הצפונה) מפני שסמכה בו על השכל ורמזה ממנה ברמזים להעיר עליה (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד). אמר הכוזרי, ואיך אודיע בשם מה שאין עליו רמז אך הראיה עליו ממעשיו, אמר החבר, אבל רומזים אליו ברמיזות הנבואיות (הוא, כוזרי ד ג). ןיקח מן הבא בידו וכו' מן הטומות וכו' ולכך רמז הכתוב במים הסתומה עזים מאתים ותישים עשרים (מדה"ג, בראש' לב יד, מרגליות, תקסח). — ובינ' פָעוּ' רָמוּז, רמוז אליו, שרמזו אליו, שהכונה אליו: והמעלה היתירה אינה כי אם בשם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א יתברך, הוא שם נודע רמוז אליו במדות, לא במקום (ר"י א"ת, כוזרי ד א). וכן הגוון והגשם מצד שהם מושכלים לא יצטייר בהם חלוק וכו' כמו שנאמר חצי הגשם ההוא המוחש וחצי גוון הנשוא עליו הרמוז אליו (שם ה יב). מצרף אל המקום הרמוז אליו מן ההר (ר"ש א"ת, מו"נ א ח). וההבדלה היא רמוזה בארבע ברכותיה בפר' ראשונה של בראשית, ברכה ראשונה, בורא פרי הגפן, היא רמוזה בפסוק הראשון, במלת הארץ וכו' (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 197). — °ובדקדוקף כנוי רומז, כנוי המורה ל אדם או דבר, כגון זה, זאת, pronomen demonstrativum, נוהג בספרות ובדבור. 

— נִפע', *נִרְמַז, —  נרמז החֵרֵשׁ, רמזו לו, קבל והבין מה שרמזו לו: חרש רומז ונרמז (גיט' ה ז). אמרה לו (ושתי לאחשורוש) אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי וכו' רמזתו ולו נרמז, עקצתו ולא נעקץ (מד"ר אסתר ג, ותמאן). — ובסהמ"א: קורץ עין להזיק לאנשים ברמיזותיו הנה הוא יתן עצבות וכעס להם וזה יהיה לכלמה אליו ולנרמז (רלב"ג, משלי י י). — °ונרמז הדבר, רמזו אליו: נרמזה להם מכת בכורות ממכת דבר (מדה"ג שמות ט א-ג, הופמן, 69). — ואמר הפיטן: שש מאות נקראות בדת האל יסודיהם, לבת "מי זאת" נרמזות על כנפי רדידיהם (רשב"ג, שש מאות, ביאליק-רבניצקי ב, 230). זכר שלוש מזבחות של אב המון נרמזות (ריט"ע, אין ערוך, סלוק שבת הגדול).

— פִע', *רִמֵּז, — כמו קל: לא יהא מרמז בעיניו וקורא (ק"ש) (ירוש' ברכ' ב ה). הקורא את שמע ומרמז בעיניו וכו' עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב (רבי אלעזר חסמא, יומא יט:). צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקב"ה באמצעם והם חלים לפניו כעלמות ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים כי זה אלהים אלהינו עולם ועד (מד"ר שה"ש א, לריח). דמתיך רעיתי, לבת מלכים שנשבת והיה אביה עומד לפדותה והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם לכם אני ושלכם אני ואחריכם אני (ר' אליעזר, שם שם, לסוסתי)2.  לפי שהיו ליצני הדור ממללים בפיהם ומרמזין בעיניהן וכו' (רבי חגי בשם ר' יצחק, שם איכה, פתיח', רבי חנינא בר פפא פתח).  שבכל יום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזים בעיניהם וכו' (פסיק' רב' לז, קסג.). — ובסהמ"א: נטיתי ידי לרמוז להם לסור אלי כאדם המרמז לחבירו בידו ונוטה ידו אליו לסור אליו (רש"י, משלי א כד). אין אסתר מגדת מולדתה, לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה והמרמזה על כך (הוא, אסתר ב כ). אם ראו דעתו מיושבת שמרמז על תשובת לאו הרכנה, שדרך בני אדם להרכין על לאו וכו' כותבין ונותנין (הוא, גיט' סז:). שהיתה (אביגיל) מתנבאה שימות נבל ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכור את יפיה (הוא, ב"ק צב:). משל היה, שהיה מרמז להם על הגלות (הוא, סנה' צב:).

— הִפע', °הִרְמִיז, — כמו קל ופִע': קורץ בעיניו ענינו השבר והרמיזה כמו שישבור גבות עיניו וירמיז עיניו (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, קרץ). שאין לך אות בתורה או קוץ או תג או נקודה או טעם להרמיז אליו (ס' הקנה, יראת המקום, יט.). כאשר מרמיז הכתוב באמרו ויצו ה' אלהים על האדם לאמר (ר"א הקראי, גן עדן, הקד', ב:). וכיון שאמר ולמועדים ולא הרמיז על הבדל החדשים וכו' יש לנו לומר שמאמר ולמועדים מורה על הבדל החדשים (שם, קדה"ח א, ג:). כי לא יתכן להרמיז לדבר אחר מכלל השמות שהרמזנו (שם, טמאה וטהרה ה, קיא:). וכן גם על עונש הנפש הרמיז באמרו אמור אליהם לדורותיכם כל איש וכו' (ר' יצחק ב"ר אברהם, חזוק אמונה א יח). ולולי הרמיז אל זה הענין לא היה הכרח שידמה בבגדים יותר מכל הדברים הנפסדים (אמו"ר לראב"ד א ב, 13).

— הָפע', °הָרְמַז, —  שרמזו והרמיזו אליו: שבספרי הנבואה לא יתבאר בפירוש מה שיושג בפילוסופיא האמתית וכו' אך יורמז אליו (שם שם 12). האישים מן המתכות והצמחים והבעלי חיים, רצוני לומר אשר יורמזו עליהם בחוש (שם שם).