*, ש"ז, —  סימן לדבר הנתן בתנועת היד או העין או בהערה על דבר בלי לפרשו, Wink, Andeutung, Hinweis; signe, allusion; wink, hint, indication : זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז, שנים חשו ושנים לא חשו, משה נתן לו רמז ולא חש וכו' ושים באזני יהושע, אמר לו, יהושע מנחיל ישראל את הארץ ובסוף משה עומד ומתחנן (ר' אליעזר המודעי, מכי' בשלח מסכתא דעמלק ב, נה.). ואל המזבח לא יקרבו וכו' מכאן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש ע"י עזרא (רבי נתן, ספרי במד' קטז). אני אמית ואחיה, זה אחד מן המקומות שניתן להם רמז לתחית המתים (שם דבר' שכט). רמז לתלמיד חכם שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך (ר' מנא, ירוש' ברכ' ד ב). נאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, הרי מם יוד מם, מים, מכאן רמז לניסוך מים מן התורה (ר' יהודה בן בתירה, שבת קג:). ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, אמר רבי אלעזר, רמז רמז לה, עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ביה הלום (שם קיג:). עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד שלשים דור (מד"ר שמות טו). אל תתן לנשים חילך, אחר שזכר רוח הקדש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש (שם במד' י). ― ובסהמ"א: ולרוב חזקת הרמזים ההם לא יתכן לכל אדם ההרס שלא יפרש ענינם (פי' יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, יו). והכתוב נתן רמז לענין הזה וכו' והרמז הזה מרשה אותנו לחקור על דברי הקדמונים (ראב"ח, הגיון הנפש, א:). הוא דרך סוד ורמז (עולם קטן, הורביץ, 16). ואיך אפרוט בשם מה שאין עליו רמז אך הראיה עליו ממעשיו (ר"י א"ת, כוזרי ד ב). אבל אד"ני הנכתב באלף דלת נון יוד הוא כרמז אל דבר, ואם באמת הוא נעלה מן הרמז, כי הרמז, הוא לצד מבלתי צד וכו', ואין רמז באמת אל מה שאיננו נגבל במקום (שם ד ג). התורה קצרה בבאור ענינה (של החכמה הצפונה) מפני שסמכה בו על השכל ורמזה ממנה ברמזים להעיר עליה (הוא, חו"ה, היחוד י). אמרו חכמים דרך רמז, זאת התורה אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים (רמב"ם, ת"ת ג יב). ואי אפשר שיוכר אחד מן האחר (הצורה מן החומר) ברמז החוש, ואבל ברמז השכל יוכר אחד מהם מן האחר (כונות הפילוסופים לאלגזאלי פרק ב, כ"י, לפי קלצקין). ― °ורֶמֶז כאחד מדרכי הפרשנות: כי על הפ"ר"ד"ס אפשר לנו לרכוב פשט רמז דרוש אבל הרביעי מי עמד בסוד ה' (רי"א מודינה, ארי נוהם ה, 12). ועי' פַּרְדֵּס.