רִסּוּס
*, ש"ז, — נמלים רסוסות, שבורות וכתושות יחד: נמלים וכו' רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת וכו' אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב, אכל מן הריסוסין כזית ונמלה ונמלה חייב שתים, אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים (ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה, ירוש' נזיר ו א). — ובסהמ"א במשמ' מעשה המרסס את הסֹלת: לרוס את הסולת, אילפריסי"ר1 בלעז, ל"א אימלני"ר2 בלע"ז, לרוס את הסולת, לכתת ולבלל בו את הסלת לשון רסוס כמו והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס (רש"י, יחזק' מו יד). — °ובמשמ' התזת טפות טפות של נוזל על דבר, זִלּוּף, Besprengung; arrosement; sprinkling, נוהג בספרות ובדבור.
1 [אילפריישיר = affraichir, לחלח, הרטיב.]
2 [אימלליר = amollir, רכך, או ameler, בלול וערב.]