ב. רְנָנָה

*, ש"נ, — דִּבַּת הבריות המרננות אחר אדם: הנטען משפחה ונשתחררה, מנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציא, אלמא ברננה לא מפקינן (יבמ' כו.). — ובסהמ"א: אם כנס יוציא, משום רננה (תוס' שם כה., ד"ה ואכתי).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים