ש"נ, סמי' רִנְנַת, מ"ר רְנָנוֹת, — כמו רִנָּה, תרועת שמחה: ושפתי רְנָנוֹת יהלל פי (תהל' סג ו). עבדו את יי' בשמחה באו לפניו בִּרְנָנָה (שם ק ב). הנה הלילה ההוא יהיה גלמוד אל תבוא רְנָנָה1 בו (איו' ג ז). כי רִנְנַת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע (שם כ ה). — ובתו"מ: פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות וכו' (ברכת חכמים בצאתם מבית המדרש, ברכ' יז.). — *ובמשמ' תפלה: הני כ"ד דתעניתי וכו' כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה (ר' חלבו, שם כט.). אמר שלמה כ"ד רננות2 ולא נענה (שבת ל., מו"ק ט.). מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע רננות3 ולא נענה (תענ' כה:, מובא בסדר רע"ג השלם ב, עז.). זה (שלמה) בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה (נבוכדנאצר) החריבו וחרף וגדף (מד"ר במד' כ). — ובתפלה: אשר בקהל עם אשירה עזו אביעה רננות בעד מפעליו (אוחילה לאל, רשות, מוסף לימים נוראים). — ובסהמ"א: קומי רוני בלילה, אין רננה זו אלא הודאת הייסורין וכו' אין רננה זו אלא שמחה (סדר אליהו רבה יח, איש שלום, 96). רני ברננות הרבה ושמחי בשמחות הרבה (שם שם). איש בל למד ספר יהגה רננות ואיש מחריש יריע (יוסיפון, גינצבורג, לט). לישרים נאוה תהלה ולחסידים יאות זמר ולצדיקים יאתה רננה (ר' בחיי, יי' שפתי, בקשה, בסוף ס' חו"ה). — ואמר הפיטן: בינו נא ישועות אחרונות והזכירו זכר רננות (ר"א קליר, אלהים אל דמי לך, סלוק שבת זכור). ולבות ולשונות מחדשות רננות (ר"י הלוי, נשמת ידידי, זמורה ז, 5). — ואמר המשורר: לכן אשמח ויתעצב לבבי ותתערב רננה עם זעקה (יצחק אבן כלפון, נדיבותך, שעה"ש 27). ובי כל שבת תתחדש רננה, ומנוחה וענג כבוד בי נתנה (ראב"ע, בין שבת, כהנא א, 122).