1,  פ"י, יִרְפַּד, — פרש והשכיב בארץ  hinbreiten; déployer; to unfold: תחתיו חדודי חרש יִרְפַּד2 חרוץ עלי טיט (איוב מא כב). — ובינ' פָעוּ, °רָפוּד, ואמר הפיטן: תמימים בעודם בסין רפודים, שבוץ עדי עדיים אפודים (ר"א קליר, תמימים בעודם, קרוב' שבת  זכור). רדף ומסר בידם פרודי רפודי (הוא, זכור איש, שם). — ואמר המשורר: תן לי אח יטוש אותו יום מותי ובחיי בא לרפוד (ר"ש הנגיד, עזב נוכל, בן משלי, ששון, רכב; שם אברמסון, 266). איה כלי מראה ואי בר נשקו בם רפדו שרים והתפרדו (יעקב בן אליעזר, לא אתמהה, שעה"ש 164). וצורי באשישות אהבתם ותפוחי ידידות רפודים3 (שלמה דאפיארה, אמרי נוחש, פתיח').

— פִע', רִפַּדְתִּי, רַפְּדוּנִי, — רִפֵּד אדם את יצועו, פרש והציע לו מטה, betten; faire la lit; to make the bed: אם אקוה שאול ביתי בחשך רִפַּדְתִּי יצועי (איו' יז יג). — ורִפֵּד אדם אחר, השכיב אותו על יצוע: סמכוני באשישות רַפְּדוּנִי4 בתפוחים כי חולת אהבה אני (שה"ש ב ה).5 — ובסהמ"א: ואנחנו בני אדם יש לנו לדעת כי אנחנו תולעת ולשאול מסעינו ובחושך נרפד יצוענו (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, פ). — ובמשמ' סעד הלב, ואמר המשורר: ואם אין סמוך עלי לבבי בתפוח ורפד באשישה (רשב"ג, הברק או ברק חרב, ביאליק-רבניצקי א, 121). ובשני תפוחים רפדה נפשי ולגופי חזרה (ר"י הלוי, שלום לצביה, זמורה ב, 41). רפדוני סוד נביאים, סמכוני כל חכמים (ראב"ע, אי גבורתך, איגר 128). חדרי אהבים שם רצופות אֹהבים כי לא עליהם השבו רפדו (משלם דאפיארה, אולי משלים, ידיעות מכון שוקן ד, יח).

— הִתפע', °הִתְרַפֵּד, — רפד יצועו לעצמו, ואמר הפיטן: במעלותיו אל ייחדו, במערבותיו זר יאפדו, ברחובותיו יתרפדו, ושעור תפישותיו ימדדו (ר"א קליר, כי אקח מועד, סלוק ב סכות). גזרו תענית באפר להתרפד, לבל תתקים עצת קופד (סליח' תענ' אסתר).