פ"ע, רָפְתָה, רָפוּ, יִרְפֶּה, יִרֶף, יִרְפּוּ, תִּרְפֶּינָה, schwach, lose sein; être faible, lâche; to be weak, loose: וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון וַיִּרְפּוּ ידיו וכל ישראל נבהלו (ש"ב ד א). על כן כל ידים תִּרְפֶּינָה וכל לבב אנוש ימס (ישע' יג ז). שמענו את שמעו רָפוּ ידינו צרה החזקתנו חיל כיולדה (ירמ' ו כד). שמע מלך בבל את שמעם וְרָפוּ ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה (שם נ מג). כל הידים תִּרְפֶּינָה וכל ברכים תלכנה מים (יחזק' ז יז). והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב וְרָפוּ כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים (שם כא יב). אל תיראי ציון אל יִרְפּוּ ידיך (צפנ' ג יו). כי כלם מיראים אותנו לאמר יִרְפּוּ ידיהם מן המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את ידי (נחמ' ו ט). ואתם חזקו ואל יִרְפּוּ ידיכם (דהי"ב יה ז). — ובקצור, רפה האדם, רפתה העיר במשמ' זו: לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה יִרְפֶּה1 שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה (ישע' ה כד). רָפְתָה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה (ירמ' מט כד). — ורָפָה האל מן האדם, הניח אותו, חדל ממנו: ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי' ויבקש המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו וכו' וַיִּרֶף ממנו (שמות ד כד-כו). — ורָפְתָה רוח האדם מעל פלוני, חדל מלכעס עליו: ויריבון אתו בחזקה ויאמר אליהם מה עשיתי עתה ככם וכו' אז רָפְתָה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה (שפט' ח א-ג). — ורָפָה היום לערוב, שקע וירד: הנה נא רָפָה היום לערוב לינו נא הנה חנות היום (שם יט ט). — ובתו"מ: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' א א). אם רפית במצוה אחת סוף לרפות באחרת (דא"ז ג). לצייר שהוא יושב וצר כלקטירים של שלטון, עם כשהוא יושב וצר באו ואמרו לו נתחלף השלטון, מיד רפו ידיו (פסיק' רב' כד, דיבורא שתיתאי, קכה.). ועי' רָפוּי. — ובסהמ"א: בגד כפת בהיותם סמוכים ליהוא ירפיון ובהעלותו ידגשון (ספר דקדוק לר"י חיוג, 130).

— נִפע', נִרְפִּים, — התרפה והתעצל במלאכתו: נִרְפִּים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו (שמות ה ח). ויאמר (פרעה) נִרְפִּים אתם נִרְפִּים על כן אתם אמרים נלכה ונזבחה ליי' (שם שם יז). — ובתו"מ: רפאים, שכל מי שרואה אותן נרפה2 כשעוה (מד"ר בראש' כו, תאודור, 253). — ובסהמ"א: ליכא מכה מרפי, צומת הבשר והשינים נרפים, רחוקים זה מזה (רש"י, שבת קיא.). זיתים וכו' מגולגלין, כמו מגולגלת, שנתחממו ונרפו מחמת שמנן (הוא, ע"ז לט:). — °ובדקדוק, נרפה, נרפתה האות, סֻמן ברפה, לא דגוש: וזה הטור דגוש העיין כמו הטור השלישי שהוא קדמון לו וגם נרפה במקומות כמוהו כמו יוּקָשִׁים בני האדם (רד"ק, מכלול, הפעלים, ליק, סב.).

— פִע', רִפָּה, מְרַפִּים, תְּרַפֶּינָה, — רִפָּה הכרוב את כנפיו, הוריד אותן ללא תנועה, herabhängen lassen; baisser; to let down: ואשמע את קול כנפיהם וכו' בעמדם תְּרַפֶּינָה כנפיהן ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תְּרַפֶּינָה כנפיהן (יחזק' א כד-כה). — ורִפָּה הנביא וכדו' את ידי העם בדבריו, גרם שירפו ידיהם, entmutigen; decourager; to discourage: דברי ה[נבא] לא טבם לרפת ידים [ולהש]קט ידי הא[רץ] הם (תעודות לכיש ו 7-5). ויהי עם הארץ מְרַפִּים ידי עם יהודה ומבלהים אותם לבנות (עזרא ד ד). — ורִפָּה האל את מזיח האפיקים, החליש את מזח הנהרות3: ומזיח אפיקים רִפָּה (איוב יב כא). — ובתו"מ4: לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם (שבת ו א). האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין וכו' ר"ש אומר ירפה כדי שיבאו בהם מים (מקו' פ ה). נוטלין ארבעה וחמשה זה בצד זה או זה על גבי זה ובלבד שירפו שיבואו בהם המים (ידים ב ג). כל האומר מנשה אין לו חלק לעה"ב מרפה ידיהן של בעלי תשובה (ר' יוחנן, סנה' קג.). רפידים וכו' שריפו עצמן מדברי תורה5 שנאמר לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים (רבי יהושע, שם קו.). — ובסהמ"א: כיצד חמה שוקעת, ר' סימון אומר מנגניות וחבלים יש לו, בשעה שהוא מבקש לשקוע הן מרפין לו והוא שוקע, היך דאת אמר הנה רפה היום לערוב (ת"ר, מדה"ג בראש' כג א, מרגליות, שסד). אין דברי תורה מתקימין במי שמרפה עצמו עליהן (רמב"ם, ת"ת ג יב). — ואמר המשורר: ואיך ימד אלי חיק אהבתי במסת פחזי שכל ורקיו, והוא התם אשר גבר בשכלו ורפה בזמן מזח אפיקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ביאליק-רבניצקי א, 85). לי יאמרו רפה כנפך הגביר עת גאוה על דגלך נדגלת (משלם בן שלמה דאפיאירה, אשאל, ברודי, ידיעות מכון שוקן ד, מו).

— הִפע', הַרְפֵּה, הֶרֶף, הַרְפּוּ, אַרְפְּךָ, אַרְפֶּנּוּ, אַרְפֶּה, תֶּרֶף, תַּרְפֵּנִי, יַרְפְּךָ, — הִרְפָּה האדם או המלאך את ידיו מדבר או מאדם, סלק ידו ממנו, חדל מטפל בו לטובה או לרעה, עזב אותו: וישלחו אנשי גבעון אל יהושע אל המחנה הגלגלה לאמר אל תֶּרֶף ידיך מעבדיך עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו (יהוש' י ו). — ובלי השלמה במשמ' זו: וינחם יי' אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הֶרֶף ידך (ש"ב כד יו; וכעין זה דהי"א כא יה). —  ובקצור, הִרְפָּה מן, במק' הרפה ידיו מן: ויאמר יי' אלי לאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא הֶרֶף ממני ואשמידם (דבר' ט יג-יד). ותאמר (בת יפתח) אל אביה יעשה לי הדבר הזה הַרְפֵּה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים (שפט' יא לז). הֶרֶף מאף ועזב חמה (תהל' לז ח). — והִרְפָּה לפלוני, כמו הרפה מפלוני: ותבא (השונמית) אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הַרְפֵּה לה כי נפשה מרה לה (מ"ב ד כז). — ובכנוי המֻשא, הִרְפְּךָ6 וכדו' במק' הרפה ממך במשמ' זו, עזב אותך: כי אל רחום יי' אלהיך לא יַרְפְּךָ ולא ישחיתך (דבר' ד לא). חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי יי' אלהיך הוא ההלך עמך לא יַרְפְּךָ ולא יעזבך (שם לא ו; וכעין זה שם שם ח). כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא אַרְפְּךָ ולא אעזבך (יהוש' א ה). כמה לא תשעה ממני לא תַרְפֵּנִי עד בלעי רקי (איוב ז יט). בצדקתי החזקתי ולא אַרְפֶּהָ (שם כז ו). עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא אַרְפֶּנּוּ (שה"ש ג ד). מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר אַרְפֶּהָ וירדתי אליכם (נחמ' ו ג). — ואמר בן סירא: דרש וחקר בקש ומצא והחזקתה ואל תרפה (ב"ס גני' ו כז). אל תרפני ביום צרה ביום שואה ומשואה (שם שם נא י). — ובתו"מ: הנכנס לבה"כ אומר התכבדו מכובדים וכו' הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם (ברכ' ס:). — ובסהמ"א: ראוי לו להתעסק בסיבות ואל ירפה מחזר עליהם (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). — °ובמשמ' בטא אות כאלו היא רפה, שאין בה דגש: שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח (רמב"ם, קריאת שמע ב ט).

— הִתפע', הִתְרַפִּיתָ, מִתְרַפֶּה, מִתְרַפִּים, — הִתְרַפָּה, נתן לידיו לרפות, התעצל והתרשל במלאכתו: ויאמר יהושע אל בני ישראל עד אנה אתם מִתְרַפִּים לבוא לרשת את הארץ (יהוש' יח ג). גם מִתְרַפֶּה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי יח ט). הִתְרַפִּיתָ ביום צרה צר כחכה7 (שם כד י). — ובתו"מ: יכול שאינן בריאין, ת"ל חזקים, יכול שהן נתרפין ת"ל כראי מוצק (ר' אחא בשם רבי חנינא, ירוש' ברכ' א א). אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמן לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה (ב"ב טז:). אם התרפית במשנה סופך להתרפות באחרת כיוצא בה (כלה רבתי ה). כלי קוריים כל מה שאת משתמש בהם הן עומדים, הנחתם הם מתרפים (ר' שמואל בר נחמני, מד"ר בראש' מט).מיד נתרשלו ידיו של משה וכ' דכתיב והמה בוכים, למה בוכים, שנתרפו ידיהם אותה שעה, משל למה הדבר דומה, לבת מלך שנתקשטה ליכנס לחופה לישב באפריון ונמצאת מקלקלת עם אחר שנתרפו ידי אביה וקרוביה (שם במד' כ). — ובסהמ"א: אילה זו אבריה צפופים והיא מתקשה לילד ומה הקב"ה עושה ממציא לה נחש והוא נושכה ואבריה מתרפין (ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש, מדרש שמואל ט). כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל כמו הרפה לה, תן לה רפיון, הרף ממני, התרפה ממני (רש"י, דבר' ד לא). גם יש במשמעות שלא יחגרו מכנסיהם בחגור צמר שאינו מתהדק ונקשר יפה ונמתח ומתרפה וזע מעל מתניהם (ר"א בלגנצי, יחזק' מד יח). — ואמר המשורר: ימי ילדות התתרפה ותחלש ומה זה תעשה בימי גבורות (ר"י חריזי, הענק ג מט).

— פֻע', רֻפָּה, בינ' מְרֻפֶּה, — שרִפּוּ ידיהם בו, מְרֻשָּׁל, מֻזְנָח: וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא מרופה בידם (ספרי דבר' עו; וכעין זה שבת קל.).