ת"ז, סמי' רְפֵה, נק' רָפָה, מ"ר רָפוֹת, — לא מתוח, לא מְאֻמָּץ, בפרט בצרופים ידים רפות, רפה ידים, schlaff; lâche; slack, loose: ואבוא עליו והוא יגע וּרְפֵה ידים (ש"ב יז ב). חזקו ידים רָפוֹת וברכים כשלות אמצו (ישע' לה ג). הנה יסרת רבים וידים רָפוֹת תחזק (איוב ד ג). — ובנגוד אל חזק במשמ' חלש: וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עליה החזק הוא הֲרָפֶה המעט הוא אם רב (במד' יג יח). — ואמר בן סירא: אל תהי גבהן בלשוניך ורפי ורשיש במלאכתך (ב"ס גני' ד כח). — ובתו"מ: בני חבורה שהיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אף בני חבורה שעשו סיבולת והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלק שלך (תוספת' פסח' ז י). תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפם וכא הוא אמר הכין, א"ר מנא כאן ברפים כאן באפוצים (ירוש' שבת ה א). בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה (ר' הושעיה, מד"ר בראש' מד). — ובצרוף שפה רפה, דבור לא ברור: אין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב להדיוטות בשפה רפה (תוספת' תענ' ד יב). המחזיר חוב בשביעית ואומר לו משמט אני רוח חכמים נוחה הימינו, רב הונא אמר בשפ' רפה והימין פשוטה לקבל (ירוש' שביע' י ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שדילתני בסיני ואמרת לי אנכי ה' אלהיך והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל וכו' (פסיק' רב', י' הדברות קמייתא, איש־שלום, קז.). — ובסהמ"א: אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה (ערוך ערך סבר ה). ואמר המשורר: אחי עושר היה רפה ותחיה, חסר נועם היה קשה ותמות (ר"ש הנגיד, אחי עושר, בן משלי, ששון, קכא; אברמסון, 7). השמר פן תאכל החריפים ותאכל מאכל קר גם כל רפים התמרים ופרי רק מענפים (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 185). — °מעים רפים: לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט (רמב"ם, דעות ד יג). ומהחוק אשר יאכל וילחום ימי גשם יהי מחסיר ימי חום וישתדל היות מעיו לעולם מאד רפים ואז יבטח וישלם (ר"י חריזי, רפואות הגויה). — °ובדקדוק אות רפה, לא דגושה1: פירוש כיפה פֵה רָפֵי שלצמר (תשו' הגאו' הרכבי שסז, 185). תחילה כי פתר ותשלח את אמתה שפשטה אמה שלה וזה טעות מכמה פנים, תחילה כי אמתה רפי הוא (תשו' דונש על רסע"ג 1). בגד כפת, האותיות האלה בהיותם סמוכים ליהוא כלם רפים (ספר דקדוק לר"י חיוג, 133). ופעם האות השלישית דגוש וגם רפה (ראב"ע, ס' השם, קבוצת קנטרסים, ז). שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה (רמב"ם, קריאת שמע ב ט). אעפ"י שהאחת רפה והשנית דגושה צריך לתת הבדל ביניהם בלשון שאם לא יעשה כן ידמה שלא קרא אלא אחת כי הרפה נבלעת בדגושה (רד"ק, מכלול, עג.). — ואמר המשורר: ורפים וחזקים במצבתם הקים כמוהם נחקקים ביהוא נקשרים (דונש, לדורש החכמות, אלוני, עג). ועי' א. רָפוּי.