1, ש"ז, — מעשה המרפא את החולה. Heilung; guérison; healing: מתרפאין מהן (מהגויים) רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות2 (ע"ז ב ב). ואין מתרפאין מהם (מהמינים) לא ריפוי ממון ולא ריפוי נפשות (תוספת' חול' ב כא). ריפוי ממון בהמתו, ריפוי נפשות גופו (ר' אבהו ירוש' ע"ז ב ב). ריפוי ממון בשכר, ריפוי  נפשות בחנם (בבלי שם כז.). ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה, ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה (שם שם). — ובמשמ' תשלום שכר הרפוי: החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובבשת וכו' ריפוי, הכהו חייב לרפאותו (ב"ק ח א). שהאדם משלם נזק צער רפוי שבת ובשת (שם שם ב). מה ריפוי מחמת מכה, אף שבת מחמת מכה (מכי' מסכ' נזיקין ו). הכהו על ראשו וצבת נותן לו ג', צער ריפוי שבת (ירוש' ב"ק ח א). הקוטע ידי עבד חבירו, רבו נוטל נזקו צערו ריפויו3 שבתו בושתו (ר' יוחנן, שם שם ח ה).