רְפִיָּה

°, ש"נ, — מצב הדבר הרפה, רִפְיוֹן, רַפְיוּת: דליכא פסידא של רפיית1 הקרקע מבור לבור (רגמ"ה, ב"ב יח.) — ובדקדוק, תכונת האות הרפויה והנחה: כי יְיֵלילו על משכבותם בגרסת בן אשר אבל בן נפתלי הוא קורא אותו יילילו ברפית2 היוד על העקר על משקל הלא דברי ייטיבו (ר"י א"ת, הרקמה ו, 28).



1 [עי' גם רַפְיוּת.]

2 [כלו' ללא תנועה, ועי' הערת וילנסקי בהוצאתו, עמ' עז.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים