ש"נ, רְפִידָתוֹ, — חלק זה של האפריון המרֻפד כיצוע1, רֶבֶץ: עמודיו (של האפריון) עשה כסף רָפִידָתוֹ זהב תוכו רצוף2 אהבה וכו' (שה"ש ג י). — ובתו"מ: בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת3 בית ה' (מגי' י:). *ומקום רפידתו של דג ושל לויתן, חלק גופו שעליו הוא רובץ: ירפד חרוץ עלי טיט, אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו ומקום רפידתו של לויתן יפה הוא מזהב (פסיק' ר"כ, פסקא אחריתא דסוכות, בובר, קסח.). — ובסהמ"א" וסנדל הוא רפידה יעשו מאחורי המשקוף (פרוש המשנה לרמב"ם, נגע' יב ד). הלא תדע רפידת מצעך בקבר רימה וכסותך תולעה וכו' (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר טו). — ואמר המשורר: איה חלי חמדם ונזר נעמם, איה רפידת תם אשר רפדו (יעקב בן אלעזר, לא אתמהה, שעה"ש 164). אשר בנו  בשיר רפידה4 והם קשים כמו גידים מררים (לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, כג). זהב רפידתם ובשש חבשו כלם בכתמי החלי חשקו (משלם דאפיארה אצדיק, שם ד, פח). אפתח בכינור על עלמות שיר אשים יסוד הדת רפידתו (עמנואל, אפתח בכנור, מחברת ד, הברמן, 144). — °וברפואה במשמ' תחבשת שעל אברים שבורים וכדו': ויושם על הבגד רפידה וחתול וישן על גבו עד שיתנגב התחבושת וישא בקשירה ההיא מ"ם יום (פרקי משה ט, כו:). והמחתימים (את שתי העצמות שנשברו) ישימו הרפידות מתחלה וכו' ואחר כן יקשרו היטב בחיזוק אלו הרפידות בלפיפות אחרות (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). וראוי בעת הקיא שיקשרם על עיניו רפידות ואחר יקשרם ויחתל בחתול רך (קאנון א ד יא ד). ותהיה הקשירה ברפידות מרובעות והרפידות מוכנות לקבל שני שפתי השסוע וכו' ולא יעשו הרפידות כדוריות (שם ג כב א ג). ואם יהיה (השסוע) גדול יצטרך שתקשר עליו רפידות משולשות וכו' (שם ד ד א ח). ואמנם הקשירה אשר תעשה על הפשוח וכו' ולא תוסיף רפידות ולא חבישות פשתניות על הרפידות (שם ד ד ב ג).