רִפָּיוֹן, ש"ז, — מצב הדבר הרפֶה, רפיון ידים: לא הפנו אבות אל בנים מֵרִפְיוֹן ידים (ירמ' מז ג). — ואמר בן סירא: רפיון ידים וכשלון ברכים אשה אשר תאשר את בעלה (ב"ס גני' כה כג). — ובתו"מ: משום רפיון ידים הוא (אין מניחים לנכרים להשתתף בבנין ביהמ"ק), דכתיב ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה (רבא, ערכ' ה:). מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם (ר' אחא, מד"ר שה"ש, משכני). שאין השונא בא אלא על ידי הרפיון ידים מן התורה (תנחו' בשלח כה). — בְּרִפְיוֹן, ללא הכרעה לכאן או לכאן: תלאו (הקב"ה את קין) ברפיון ובא מבול ושטפו (ר"ש בן לקיש, מד"ר בראש' כב). איני לא מרחקך ולא מקרבך אלא הרי אני תולה אותך ברפיון עד שיבא משה (שם שם צח). ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, תלאן ברפיון, ואימת ירדו, בימי יהושע על האמוריים (שם שמות יב). — ובסהמ"א: אפשר למלאות רפיון חבלי המטה בכסתות הרבה (ר"ח, מו"ק י.). כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל כמו הרפה להם וכו' התרפה ממני (רש"י, דבר' ד לא). ולא ארפנו, לא נתתי לו רפיון עד שהבאתיו וכו' (הוא, שה"ש ג ד). אם לא יתברר לו ממנו כל זה לא יהיה בטחונו עליו שלם מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ב). הזהר מן העצלה והרפיון ואל תסמוך על זולתך (שם, יחוד המעשה ה). הקושי והרפיון והחמימות והקרירות והכובד והקלות (פי' תאמסטיאוס לס' השמים והעולם של ארסטו, הוצ' לנדויאר, 1). ואל ישיאך הרפיון והעצלה שיש לזמן גזרות רשומות כל השתדלות עמהן שקר (ידעיה בדרשי, בחינ' עולם טז). להזהירו ולזרזו מן הרפיון והעצלה אשר היא רבת הנזק בכל המלאכות (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי, הקד'). מלשון השע ממני ואבליגה שהוא ענין רפיון, לומר שקבל מנחתו (של קין) ברפיון לא בשמחה (רי"צ קארו, תולדות יצחק, יז:). — ואמר הפיטן: רפיונך החזקתי בגבורת שלח, על פרוכים אותך לשלח (אמן שפך, קבץ על יד יא, יב). — ואמר המשורר: וכל יעש מלאכת אל ברפיון יד וברמיה ויתנשא אלי משרה בלא דין כאדניה (ר"ש הנגיד, הבמות, הברמן ב, 131). ותגונן עלי אפריון בלי רפיון (ר"י הלוי, צאן אבדות, זמורה ח, 392). דברי סופרים בו נזכרים בהם החזק מאין רפיון (דאפיאירה, אנשי מינות, ידיעות מכון שוקן ד, לד). — °ובדקדוק, אותיות הרפיון, האותיות הנחות והחסרות: לשוב אל שני ספרי ר' יהודה (חיוג'), רצוני לומר ספר אותיות הרפיון וספר בעלי הכפל (ר"י א"ת, שרשים לריב"ג, הקד', 2).