1, פ"י, תִּרְפֹּס, — רָפַס התנין וכדו' את מי היאור, מםא אותם רפש וטיט, עכר אותם, trüben; troubler; trouble ואתה כתנים בימים ותגח בנהרתיך ותדלח מים ברגליך וַתִּרְפֹּס2 נהרתם (יחזק' לב ב). — *ובמשמ' רמס ודרך ברגלים, zertreten, stampfen; marcher; to tread: היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפילוסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה (מד"ר ויקר' יו). ולמה שן רועה אוכלת אותנו ורגל רופסת אותנו וכו' על שבגדנו בצורנו (שם איכ', פתיח', ר' חנינא בר פפא). — ובסהמ"א: עשה לך רב שיהא רופס עליך בעפר והמליכו עליך (בראשית רבתי, אלבק, 208). שאתם רומסין ורופסים על ראשו (של הצל) (רש"י, עמו' ה יא). החוטא רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו (הוא, משלי יט ב). הרואה בחלום שחמור בעטו או רפסו תבא לו מתנה מאדם גדול (שלמה אלמולי, פתרון חלומות, מא:). — ואמר הפיטן: ומשולת חזיר מכרסמת בנו וכו' רופסת עלינו ורומסת גבולינו (ינאי, ראה עמידתנו, קרוב' ימים נוראים, שלו). שונאיהם בים דורסים וכגת ראשימו רופסים (אות זה החדש, יוצר שבת החדש). מה יענה מלאך צחון נתעב ואלוח וכו' עצתו רפוסה מקורו יבש נשחת ודלוח (אליה בר שמעיה, אנא חטא, סליח' שחר' יוה"כ). בעון בצענו צור לצר יחרש, בולע ומדיק ורד ורופס החורש (אמרנו נגזרנו, סליח' ד עשי"ת). ככלותו להשמיד עם ולרפוס וכו' (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה). לצו ולחצו לרפסה, אמרו ישועתה אפסה (מנחם בר' מכיר, אין מושיע, זול' שבת ב חנכה). רבת ריבי צדיק ונושע, רפסת רוצץ החשת ישע (מנחם בר יקותיאל, מושיע ומגן, מחז' ויטרי, 219). ראש עוללים בקירות נפצו ומוחם רפסו (שמואל הלוי, סליח' לגזרות ת"ח, אבני מלואים, לקורות הגזרות מחב' ו). רוץ רוצצוהו כל מתי און, ורפסו על כתפיו עד כמו מוץ תבן הודש (עין חן, רני ושמחי, טז:). — ואמר המשורר: ארמוס וארפוס את כבודם כאשר המה כתלי אהלי רפסו (יעקב פראנשיס, הוספה למתק שפתים, 71). — °ובמליצה, המוח רוֹפֵס3, פתוח לקלט דברי חכמה: ומדבריו נכר שמוחו רופס והמחשבה פועלת בו (אגרות יל"ג א קעו, 287).

— נפע', *נִרְפַּס4, — שרפסו אותו, מלאוהו טיט ורפש: כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחית, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע (מד"ר בראש' עה). — ובמשמ' נִתַּן לדריסת רגלים, נרמס: מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואח"כ עולה לשלחן מלכים, כך ישראל  וכו' (שם ויקר' לו). — ובסהמ"א: מתבוססת נרפסת (רש"י, יחזק' טז ו). הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת (הוא, משלי ו ג). — ואמר הפיטן: גמר חסיד וצדיק נרפס (שלמה הבבלי, אין מי יקרא, סליח' יום א). נחמסים נמאסים ולעבדים נכבשים, נרפסים נתפשים בין זאבים ולישים (חי בכל ממשלתו, סליח' צו"ג, סדור ארם צובא, תקכג:). וכל כלה דלה נרפסת שכבר צמחיה פוקסת, (כתובה מפראג, מהמאה הט"ז, MGWJ 1893, עמ' 28 ).5

— הִתפ', * הִתְרַפֵּס, — השפיל את עצמו, עשה עצמו מרמס6: לך תתרפס באבק רגליהם של גדולים ממך והמליכם עליך (מד"ר שמות כז). — ובסה"מ: וכי תכנו (את בנך) בשבט להוכיחו לזעק ולהתרפס אל תניחנו (שלמה אלעמי, אגרת המוסר). — ואמר הפיטן: בעבור נמכרו יונים ליונים שנים מאה ושמונים ברצי כסף להתרפס יאתיו חשמנים לחשמונים (מנחם בר' מכיר, אודך כי עניתני, יוצ' שבת ב' חנכה). במלא גויות שם תשב ותחפש, אבירים בעגלי עמים מתרפס (מאיר בר' יצחק, ויושע אור ישראל, יוצ' שבת א אחה"פ). — ואמר המשורר: התתרפס ברציהן ותשכב בשלמתן ולא תשיב עבטן וכו' (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). — ואמר המליץ: אתה רצצת עזבת דלים וכו' מתרפס ברצי כסף בו רצית, אותו תבחר ותקרב להחיל טובו (שלמה פפנהים, ארבע כוסות, כוס התרעלה ב). יצא (הזאב) וירא וכו' עגל מתרפס ברצי נחל מים (יל"ג, משלי יהודה ספר ב, משל כ). מתרפס על יריעות רקמה ישב השר אבו סעיד ועיניו לא תשעינה אל המעדנים (גוטלובר, ממצרים, 29). — °ובמשמ' נתן נדבה7: איך יסבבוני עניים וכו' לאמר התרפס והושיעה לנו בלחם ושמלה אשר בביתך (מוסדות תבל, דרנבורג י, ד:). — °ובמשמ' דרך ברגל בכעס, ואמר המשורר: והמלך אזי קם בחרונו והתקצף והתרפס רפסים ובקש להרס לארמנותיו (ר"ז אלצ'אהארי, ספר המוסר, מחבק לז).