רפק


1 [בארמ' מרפקא, כמו מַרְפֵּק, ובערב' מַרְפִק مرفق, ואף רַפַקַ رفق במשמ' סָמַךְ וסָעַד, ומזה רַפִיק رفيق, אוהב וידיד, בכוש' רַפַקַ, סמך והשכיב.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים