קל לא נמצא.

— הִתפ', מִתְרַפֶּקֶת, — הִתְרַפֵּק,  הסתמך, נשען, sich stützen, lehnen; se sotenir, s'appuyer; to support oneself, lean: מי זאת עולה מן המדבר מִתְרַפֶּקֶת על דודה (שה"ש ח ה). — ובתו"מ: יונתי בחגוי הסלע וכו' למה עקרתי אתכם וכו' כדי שיהיו מתרפקות1 על בעליהן בנויין (רבי יוחנן בר פפא, מד"ר בראש' מה.). — ובסהמ"א: דמשלבי קרשים מלמטה זו עם זו ומתרפקין ועולין (ר"ח, שבת צח:). ובעודה עמם משתקשקת ומתרפקת וגוריה מחבקת ומנשקת (ר"י חריזי, תחכ' כה, 229). ותקח החרב ותלך לביתה והיא מתרפקת בשמחתה (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 29). וכמוכה עורון יובל מתרפק על שכם זולתו (ריב"ל, תעודה בישראל, הקד'). — °ובמשמ' מתגעגע: ואשא בשרי בשני עד אשר תשלח עגלה לשאת אותי אליך אז ירחב לבב בנך המתרפק עליך (רמא"ג, קרית ספר, נא). — ואמר הפיטן: להשיב שבותם באפיקים, כי הם בניך ועליך מתרפקים (ר"א קליר, מי יערוך אליך, מחז' איטל' ב, פו.). שמח באשת נעוריך המחברת, עמה תתרפק ולא באחרת (שמעון בר יצחק, אשת כסילות, סדר יום ב שבועות). וכל הדור ההוא אשר שמעו קולו, זכו להיות כמלאכי זבולו, אליו נתרפקו וחיו בצלו (וכל העם רואים, שם ). בחבה לקבל מלכותו רצונו להפק, יקר תאותי להשלים עליו להתרפק (מאיר בן יצחק, אדיר ונאה, יוצ' שבת אחר שבועות). ותיקר נא נפשם כי עליך מתרפקים (מרדכי ברבי יעקב, מלכי מקדם, סליח' מוסף יוה"כ). חון בת דלתך דופקה, עליך מתרפקה (ר"י נג'ארה, ישאפון לך, עולת תמיד, פזמ', יב). — ואמר המשורר: האחרי חדש למות אחי ארחץ ואתענג ואתרפק (ר"ש הנגיד, האחרי, בן תהלים, ששון, לב; הברמן ב, 113). דדיה ירוון דודה, ויתענג במצפון רבידה, בשבתה לנגדו כשדה, והוא מתרפק לצדה (ר"י הלוי, באו וראו, זמורה ב, 77-76). הן פראים הם ואיך ידמו אלי יעלה על הצבי התרפקה (הוא, יעלת חן, שם ז, 226). אתמול בחיק צורי כעלמה צוחקה מתרפקה משתקשקה הייתי (ר"י חריזי, תחכ' יג, 139). התרפק אז יאבה בזרועות חלד (מיכ"ל, שלמה).

— פִע', °רִפֵּק, סמך וסעד, stutzen; soutenir; to support, ואמר הפיטן: תרפק משול אפרים בשעשוע ילד ובן יקיר (יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, זכרונות מוסף ב ר"ה). בטל דשן ציה רפק2, דלי ומרודי בעשר ספק (רשב"ג, בטל אצור, ביאליק-רבניצקי ב, 125). ריפק ופינק המוני בצמאון אין מים (נחמיה בן שלמה, אם ימלאו, תפלת גשם, ידיעות מכון שוקן ד, רטז).