* 1, פ"ע, —  רפרף העוף בכנפיו, האדם בעינו, החלב בקערה, פרכס, נע בתנועת נדנוד קטנה ומהירה הנה והנה, zucken, blinzeln; tressaillir, cligner; to quiver, blink: ועוף אפילו לא רפרף אלא גפו2 ולא כשכש אלא זנבו הרי זה פירכוס (חול' לח:). ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת, כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות (מד"ר בראש' ב). לחלב שהיה נתון בקערה, עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת שלמסו הוא מרפרף3, כיון שתרד לתוכו טיפה אחת שלמסו מיד הוא קופה ועומד כך עמודי שמים ירופפו (ר' יצחק, שם שם ד, תיאודור, 31). – ובהשאלה, רפרפה האשה בלבה, לא היתה קבועה וסמוכה בדעתה: לפי שרפרפה (האשה) בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף (ר' שמעון בן יוחאי, מד"ר בראש' כ). —  ובסמה"א: נשברה מפרקתו וכו' הרי זה מטמא אע"פ שעדיין הוא מרפרף באחד מאיבריו (רמב"ם, טומאת מת א טו). שיראה (הדג), ירצה או לא ירצה, כי אין עפעפים לו ירפרף בהם (אמו"ר לראב"ד א ו, 27). כנור היה תלוי כנגד חלונו של דוד והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומרפרפת4 בו והיה מנגן מאליו (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה א ג). —  °ובמשמ' פ"י, רפרף את השק, הקשר, התיר את חבליו עד כדי שיהיה מרפרף, lockern; relâcher; to loosen: וכשמבקשין לפרק משאוי מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר (ר"ח, שבת קנה.).

—  פֻע', *רֻפְרַף, בינ' מְרֻפְרָף, —  קרבן מרֻפרף, קרבן עוף שכנפיו רפרפו בחייו: לפי שרפרפה (האשה) בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף (ר' שמעון בן יוחאי, מד"ר בראש' כ). —  ובסהמ"א מְרֻפְרָף אף במשמ' לא קבוע, שאפשר לרפרף בו, להניעו הנה והנה, lose, beweglich; lâche, mobile; loose, mobile: ג' (נימות קשורות) אינן חוצצות שאין קשרן מתחזק, ומרפרף הוא, והמים באים בתוכו (ר"ח, שבת קנה:). כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום, כשהוא מרופרף נקרא מצוף מלשון ציפוי (הוא, ב"מ כג:).

—  הִתפ', *הִתְרַפְרֵף, —  היה עשוי לרפרף הנה והנה, לא היה מחֻזק כל צרכו: כל האגדות של כפרים הבאין מבית השוקין טמאין, ולא ממקום איגוד אמרו אלא כולם, מפני שהיא מתרפרפת וחוזר ואוגדה (ר' מאיר, תוספת' מכשיר' ג ח). כל ז' ימים (של אבל) חרב שלופה ועד שלשים יום היא מתרפרפת ואינה חוזרת לנדנה עד י"ב חדש (מד"ר בראש' ק). —  ובסהמ"א: אם הקרום מתפרק והריאה מתרפרפת טרפה (והזהיר, ויקרא, שמיני, מג).