1, א) תה"פ הקודם לשם עצם או כנוי ומוציא אותו מכלל דברים אחרים, בִּלְבַד, אַךְ, nur, bloss; seulement, ne...que; only: וכל יצר מחשבת לבו רַק רע כל היום (בראש' ו ה). כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רַק טוב ונשלחך בשלום (שם כו כט). רַק הכסא אגדל ממך (שם מא מ). רַק אדמת הכהנים לא קנה (שם מז כב). להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רַק ביאר תשארנה (שמות ח ה). רַק בארץ גשן וכו' לא היה ברד (שם ט כו). ויסר מעלי רַק את המות הזה (שם י יז). רַק הבהמה בזזנו לנו (דבר' ב לה). רַק אל ארץ בני עמון לא קרבת (שם שם לז). כי רַק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (שם ג יא). רַק באבותיך חשק יי' לאהבה אותם (שם י יה). רַק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת (שם כ כ). רַק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים (יהוש' ו יה). והעיר שרפו באש וכל אשר בה רַק הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית יי' (שם שם כד). רַק כל הערים העמדות על תלם לא שרפם ישראל (שם יא יג). רַק את כל האדם הכו לפי חרב (שם שם יד). וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן רַק דגון נשאר עליו (ש"א ה ד). אשר שמר מצותי וכו' לעשות רַק הישר בעיני (מ"א יד ח). רַק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה (עמו' ג ב). הנה כל אשר לו בידך רַק אליו אל תשלח ידך (איו' א יב).2 — ובחזוק, רק פלוני לבדו, רַק אך וכדו': רַק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה (בראש' מז כו). הֲרַק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר (במד' יב ב). וְרַק היא יחידה אין לו ממנו בן או בת (שפט' יא לד). ואמלטה רַק אני לבדי להגיד לך (איו' א יט). — ולפני תה"פ, רַק הַפַּעַם: אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה רַק הפעם בגזה (שפט' ו לט). — ולפני משפט זקה הבא במקום שם עצם: רַק אשר אכלו הנערים וכו' הם יקחו חלקם (בראש' יד כד). ללמדם מלחמה רַק אשר לפנים לא ידעום (שפט' ג ב). — ולפני משפט תנאי, רַק אִם: רַק אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך וכו' (דבר' יה ה). לא יכרת לך איש מלפני וכו' רַק אם ישמרו בניך את דרכם וכו' (מ"א ח כה). ולא אסיף להניד רגל ישראל מן האדמה וכו' רַק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים (מ"ב כא ח). — ב) ולפני משפט עקרי עפ"י רב בשלילה, המוצא כלו מכלל דברים אחרים אף במשמ' אֶלָּא, אמנם, אֲבָל: רַק לאנשים האל אל תעשו דבר (בראש' יט ח). רַק את בני לא תשב שמה (שם כד ח). אנכי אשלח אתכם וכו' רַק הרחק לא תרחיקו ללכת (שמות ח כד). רַק אל יסף פרעה התל (שם שם כה).רַק3 אין דבר ברגלי אעברה (במד' כ יט). אכל בכסף תשברני וכו' רַק אעברה ברגלי (דבר' ב כח). רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים (דבר' ד ט). רַק הדם לא תאכלו (דבר' יב יה). רַק חזק לבלתי אכל הדם (שם שם כג). רַק לא ירבה לו סוסים (שם יז יו). רַק מערי העמים האלה וכו' לא תחיה כל נשמה (שם כ יו). רַק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות וכו' (יהוש' א ז). רַק יהיה יי' אלהיך עמך (שם שם יז). וְרַק אתם שמרו מן החרם פן תחרימו (שם ו יח). ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רַק שללה ובהמתה תבזו לכם (שם ח ב). אנכי אורישם מפני בני ישראל רַק הפִּלה לבני ישראל בנחלה (שם יג ו). שלום לך רַק כל מחסורך עלי רַק ברחוב אל תלון (שפט' יט כ). רַק העם מזבחים בבמות (מ"א ג ב). רַק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי (שם ח יט). רַק את כל הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך (שם יא יג). והבמות לא סרו רַק לבב אסא היה שלם עם יי' (שם יה יד). רַק לעת זקנתו חלה את רגליו (שם שם כג). לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רַק יקרא שמך עלינו (ישע' ד א). רַק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה (תהל' צא ח). — ובבטוי מקֻצר בשלילה, לצמצום תכן משפט חיובי שקדם: ויעשה הרע בעיני יי' רַק לא כאביו וכאמו (מ"ב ג ב). ויעש הישר בעיני יי' רַק לא כדוד אביו (שם יד ג). ויעש הרע בעיני יי' רַק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו (שם יז ב). ויעש הישר בעיני יי' רַק לא בלבב שלם (דהי"ב כה ב). — ג) ואחרי משפט שלילה, להוציא ממנו דבר אחד בלבד לחיוב, אין ... רק, במשמ' אין אלא דבר זה בלבד: אין בארון רַק שני לחות האבנים (מ"א ח ט). לא תדבר אלי רַק אמת בשם יי' (דהי"ב יח יה). — ד) ובמשמ' חזוק, רַק עָשׁוּק כמו אך עשוק, כלו עשוק, עשוק מאד: רַק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דבר' ד ו). והיית רַק למעלה ולא תהיה למטה (שם כח יג). והיית רַק עשוק ורצוץ כל הימים (שם שם לג). — ובשמשו מסֻפק: והיה רַק זועה4 הבין שמועה (ישע' כח יט). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רַק5 לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהל' לב ו). — ומ"ר *רַקִּים, רקין, שמושים במלה רַק: אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין6 מיעוטין (ירוש' ברכ' ט ז). — ובסהמ"א: ואין למלה רתת חבר רק בארמית (ראב"ע, הוש' יג א). — ואמר המשורר: הלנו נחלה רק7 מקדשי אל ואיך נהיה להר קדשו שכחים (ר"י הלוי, דבריך במור עבר, זמורה ה, 12). ואל תקניא אלהיך בזרים, ולא תפנה לבבך רק למלכך (לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, כג). ואין יודעים ואוהבים רק גשומים (שם שם, כח). אנשי מינות אומרים לגנות אין התורה רק חזיון (משלם דאפיאירה, אנשי מינות, שם ד, לב). דבר שלי על הפליא, לא האמין רק בנסיון (שם שם, לג).
1 [בעקר כנראה אותה מלה כמו א. רַק בשמוש שונה.]
2 [במשלי יג י: רַק בזדון יתן מצה, צ"ל כנראה: קָרַב זדון, עי' טורשטינר, משלי שלמה, עמ' 82 וכו'.]
3 [כעדות הכתוב המובא מיד אחרי זה אין לקשר "רַק" עם "אין דבר" אלא עם "ברגלי אעברה", והמלים "אין דבר" פרוש מחזק הן למלה רַק: רק זו, אין דבר אחר.]
4 [למעשה חוזר משפט זה, והיה רק זועה הבין שמועה, לענין הפסוקים ט-יג: את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה וכו' והיה להם דבר ה' צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם, וכנראה גם כאן לא רק זועה הקריאה הנכונה אלא: והיה קָו זְעַר(ה) הבין שמועה, כלומר: שוט שוטף זה כי יעבר הוא ילמד אפילו אותם התינוקות גמולי מחלב ועתיקי שדים הזעירים, הממלאים הכל קיא צואה, שמועה ודעה. וכן מתרגמים השבעים כאן רק זועה ἐλπις πονηϱά (תקוה רעה) כשם שהם מתרגמים קו לקו: ἐλπις ἐπ’ ἐλπίδι (תקוה לתקוה). ועי' על פס' ט-יג טורטשינר, הלשון והספר, א, 345 וכו'.]
5 [אמנם כנראה הכונה בשִׂכּוּל האותיות של מצוא רק ובחלוף ד-ר: לעת צוּק מְאֹד, בהקבלה אל: לשטף מים רבים.]
6 [לפי זה נוהג בדבור "אך ורק" לחזוק.]
7 [כלומר: כלום יש לנו נחלה מלבד מקדשי אל?]