*רוק, ש"ז, כנ' רֻקִּי, — ריר, לֵחַ, שהאדם רוקקו מפיו, Speichel; salive; -a: פני לא הסתרתי מכלמות וָרֹק (ישע' נ ו). כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רֻקִּי (איו' ז יט). תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רֹק (שם ל י). — ובתו"מ1: וירקה בפניו, רוק הנראה לדיינים (יבמ' יב ו). זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא (כלי' א ג). דם נכרית ודם טהרה של מצורעת ב"ש מטהרין ובה"א כרוקה וכמימי רגליה (נדה ד ג). שבעה סממנין מעבירין על הכתם, רוק תפל ומי גריסין וכו', איזהו רוק תפל, כל שלא טעם כלום (שם ט ו-ז). מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק (תוספת' ערוב' יא ח). משרבו מושכי הרוק2 נתמעטו התלמידים ובטל כבוד התורה (שם סוט' יד ח). שהוא מביא טיט ורוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל (שם מקוא' ה ח). ישן כל היום אינו עושה רוק תפל, ניער כל הלילה עושה רוק תפל (שם נדה ח ח). צואה כל שהיא מבטלה ברוק (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ג ה). וברוק עבה (רבא, בבלי שם כה:). רקק והגיע בו הרוק וכו' מהו (ירוש' ב"ק ח ח). רוק תפל אסור לעין בשבת (שמואל, שם ע"ז ב ב). ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדו (שם הור' ג). רוק דורסו לפי תומו (רב יהודה, שבת קכא:). ת"ח צריך שיהא צנוע באכילה ובשתייה וכו' ובקולו וברוקו ובמעשיו הטובים (דא"ז ז). כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו (ר' ברכיה, מד"ר בראש' סז). אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר (שם שם פא). והיו כל אוה"ע מרקקין לפניהם עד שעשאו גוש של רוק (תנחו' בובר, ראה טו). — ומ"ר *רֻקִּים, רוקין: כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין (שקל' ח א). שוטה אחת בעיר או נכרית או כותית, כל הרוקין שבעיר טמאין (טהר' ה ח). שני רוקין אחד טמא ואחד טהור תולין על מגען ועל משאן (טהר' ד ו). — *ובהשאלה לזרע ברחם האשה: ליחוש עד שהרוק בתוך הפה שמא נימוק והולך לו (נדה טז:). — ובסהמ"א: מי שישב ברשות הרבים ובא אחד ודרס על בגדו או שרקק ונגע ברוק על רוקו שורפים את התרומה (קטע מספר המעשים לבני א"י, תרביץ ב, 324). רק את המות הזה, שרוקו ממית (מדה"ג, שמות י יז, מרגליות, קנו). ובשרש הלשון יש שם בשר שמן ומתילד הרוק ועל כן נקרא הבשר השמן ההוא מוליד הרוק (גרשון בן שלמה, שער השמים ט). כגון שאמר פלו' בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים (שו"ע חו"מ רעז יג). — ואמר המשורר: שני שניו שני חצים שנונים ורקו אם לחסד או נקמה (יוסף בן חסדי, הלצבי, שעה"ש 29). זכרו כבשם וטעמו מתוק כרוק פי צבאות (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שנז). ומהם נתיבות חק לכל תוצאות הגוף כרירו ודמעותיו ורקו וזעותיו (רמב"ע, בשם אל, ברודי, רמב). טוב מליבם תאותך רק קצפה ולהיות נעלך חלוץ (ר"י חריזי, הענק קד). יום יחנק ברוקו ויסתם גרונו מלאכול לחם חקו (הוא, תחכ' ב, 30). שפתיה כחוט שני ורק פיה כצוף או מן (יעקב בן אלעזר, ספר המשלים ט, ידיעות מכון שוקן ה, רנה).