ג. רַק

° 1, ש"ז, —   קלף דק:  מקום שאין בו מי שיודע לעשות לא גוילין ולא רק, והוצרכו לכתב ספר תורה ומצאו רק שבא ממקום רחוק וכו' (תשו' הגאו' הרכבי תלב, 227). ועשו ספר תורה מן רק אע"פ שאין מעובד לשמה (שם שם) רק הנעשה מן הצבאים כותב עליו במקום שער כמו גויל או במקום בשר כרק הנעשה מן עורות אחרים (שם שם) .



1 [עפ"י שמוש המלה רַקּ رق בערב'.]

חיפוש במילון: