פ"י, רַצּוֹתִי, רַצּוֹתָנִי, רֹצְצוֹת, רָצוּץ, רְצוּץ, רְצוּצִים, יָרוּץ, תָּרֻץ, — א) שָׁבַר, brechen; casser; to braek: עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הָרָצוּץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה (מ"ב יח כא). קנה רָצוּץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה וכו' לא יכהה ולא יָרוּץ1 עד ישים בארץ משפט (ישע' מב ג-ד). — ובמשמ' פ"ע, נשבר, נשתבר: עד אשר לא ירתק חבל הכסף וְתָרֻץ2 גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור (קהל' יב ו). — ב) ובהשאלה רָצַץ אדם את אחיו, עשק וקפח אותו, bedrücken, entrechten; oppimer, faire tort à; to oppres, wrong: את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רַצּוֹתִי ומיד מי לקחתי כפר (ש"א יב ג). לא עשקתנו ולא רַצּוֹתָנוּ ולא לקחת מיד איש מאומה (שם שם ד). העשקות דלים הָרֹצְצוֹת אביונים (עמו' ד א). — ובינ' פָעוּל: והיית רק עשוק וְרָצוּץ כל הימים (דבר' כח לג). פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רְצוּצִים חפשים וכל מוטה תנתקו (ישע' נח ו). עשוק אפרים רְצוּץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו3 (הוש' ה יא). — ובתו"מ: אם מסר לו תיבה מלאה בגדים, בזמן שהיא רוצצת4 טמאין מדרס, אם אינה רוצצת טמאים מדף (ר' יוסי, טהר' ח ב). אף שתים (חתיכות בצק) אינן מצטרפות אלא אם כן היו רוצצות משקה (הוא, שם שם ח). ולא ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגלתו5 (תוספת' ע"ז ג ד). טומאה תחת רגלו (של מגדל) או על גבי רגלו והיא רוצצת, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת (שם אהיל' ה ה). היתה כפושה טומאה תחתיו והיא רוצצת, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת (שם שם ו ג). היה מעגיל במעגילה כדרך הליכתה והושיט התינוק את ידו ורצצה (ר' ירמיה, ירוש' מכות ב א). טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע (חול' עא.). משל לאחד שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן וחתך את זנבו (מד"ר שמות מו). לליסטים שנכנסו לכרמו של מלך ורצצו גפנים (שם שם ל). בקשו השערים לירד עליו (על שלמה) ולרוץ את ראשו (שם במד' טו). אותן שהטמינו עצמן במערות להרגן רמז הקב"ה להר ורצץ6 אותן (שם שם יט). רצפה, רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דילטורייא על בני (מד"ר שה"ש, אל תראוני). ונתן שנאה בינו לבין האשה שיהיו רוצצים את ראשו (פדר"א יד). — ובסהמ"א: (ידכה, לרבות את הגידם) שאין לו יד, דידכה דמשמע יד רצוצה7 מקולקלת (רש"י, מנח' לז., ד"ה לרבות). והנפשות הרצוצות ביד יצר הרע נעזרות (ראב"א הנשיא, הגיון הנפש ב, טו.). כאשר באתי לכתוב מהו יסוד המאמינים האלו ורצצתי הקולמוס בחמתי (רי"א מודינה, ארי נוהם ג ל, 77). — ואמר הפיטן: אץ קוצץ וכו' רצוצי לרצץ (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' שבת זכור). הנה זה בא לפרקים, זמון לגאול רצוצי ארקים (הנה זה, מוס' שבת החדש). קרואים בשמך פדם ותרחם רצוצים בגלות ובך בוטחים (בנימין בן זרח, איך נפתח, סליח' יום א). קשח לב להחפיש רצוצים (יהודה בר מנחם, אני חומה, יוצ' שבת הגדול). אסורים רצוצים פתח ולחפשי הוצא (משאת כפי, סליח' מנח' יוה"כ). חמול על עדה רצוצה מרודפת ונתוצה (יוצר רום ונשיה, סליח' ר"ה, סדור ארם צובה, תמח:). — ואמר המשורר: עלי אחי ואבי ואבי כל רצוץ משפט ואלמנה גזולה (ר"ש הנגיד, לשוני אשאלה, ששון, ל; שם, הברמן ב, 107). רעוץ ורצוץ חליו ועדיו (רשב"ג, אנושים וענושים, ביאליק-רבניצקי ב, 82). קדם תפלה מי יחבש שברי רצוץ אנכי הולך ערירי (רמב"ע, אזרח, שעה"ש 83). יסרוני בעקרבים חבורי עצבים ונפשי במוקשי רצוצה (ר"י הלוי, אהה אדני, זמורה ח, 333). רצצוני רועצי דודי ואקראה (ראב"ע, אהליבה, איגר 125). והוא קרא דרור להן ושלח רצוציהן וכמשפט שפטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). היה עזרה ומשגבה ביום תחליף גלת זהב הגוף ותרוץ (ר"י חריזי, הענק פא, אברוני, 30).

— נִפע', נָרֹץ, תֵּרוֹץ, — רצצו אותו: בתפשם בך בכף תֵּרוֹץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים (יחזק' כט ז). ותשבר כד על המבוע וְנָרֹץ הגלגל אל הבור8 (קהל' יב ו). — ובסהמ"א: תרוץ, תירצץ (רש"י, יחזק' כט ז). ורבים נרמסו מרגלי הסוסים וירצצו מגלגלי העגלות (רמא"ג, הצרפתים ברוסיא, 99). — ואמר הפיטן: יוסטן באיבה להרצץ ראש והוא ישוף עקב למלשני בסתר (יוסי בן יוסי, אתה כוננת עולם, עבודת יוה"כ).

— פִע', רִצֵּץ, רִצַּצְתָּ, יְרַצֵּץ, — כמו קל בשתי המשמ': אתה רִצַּצְתָּ ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים (תהל' עד יד). כי רִצֵּץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו (איו' כ יט). וַיְרַצֵּץ אסא מן העם בעת ההיא (דהי"ב יו י). — ואמר בן סירא: כפתן על חי תפגע רציץ מתניו שעודנו נער (ב"ס גני' ל יא). — ובתו"מ: דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה9 בהמה ומפרכסת וכו' ושחטה כשרה (חול' ג ג). טוב שבנחשים רצץ את מוחו (ר"ש בן יוחי, מכי' בשלח א). ונכנסו אותן ההרים לתוך המערות וריצצו כל הגבורים שבתוכן (דברים רבה, ליברמן, 24). ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמד.). — וכמו הִתפע': ויתרוצצו הבנים בקרבה, שהיה מרצץ עם אחיו במעי אמו (מדר' תהל' נח). — ובסהמ"א: וישביע את העם וכו' ורבים לא רצו להשבע וכו' וירצץ מן העם בעת ההיא הם אשר לא נשבעו (יוסיפון, גינצבורג, שא). — ואמר הפיטן: בדבור מפוצץ רצוצי לרצץ (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' שבת זכור). איילת פירחי אימר לרצץ ראש נמר (ברכת המזון לחנכה, ידיעות מכון שוקן ה, עז). במחנה אשור יצא מלאך לילה, ריצצם פגרים מתים במכת לילה (שלמה בן יצחק, אדון צר, יוצר פסח שם שם, קעו). זעכתי קמיך להאמל, רצצתים כקנה קמל (משלם בר קלונימוס, אודך, זולת ב פסח). — ואמר המשורר: ולולא הם משנאי משלו בי ועצמי רצצו ויעצמוני (ר"י חריזי, תחכ' י, 109).

— פוֹע', יְרֹצְצוּ, — כמו קל ופִע': וירעצו וַיְרֹצְצוּ את בני ישראל בשנה ההיא (שפט' י ח). — ובמדר': נכנסו הסלעים לתוך המערות ורוצצו כל אותן הגבורים (תנחו' בובר, חקת מז). — ובסהמ"א: הירוע, הירוצץ ברזל שלהם את שלך, ד"א הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון (רש"י, ירמ' טו יב). ורעו את ארץ אשור, וירוצצו (הוא, מיכ' ה ה). — ואמר המשורר: ירוצון כברק לרוצץ עניים (ר"י חריזי, הענק נו, אברונין, 22).

— הִפע', וַתָּרִץ10, — כמו קל ופִע': ותשלך אשה את פלח רכב על ראש אבימלך וַתָּרִץ11 את גלגלתו (שפט' ט נג). — ובתו"מ: הרי אתם מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים בין דברי ב"ש ובין דברי בית הלל בשביל שיריצו12 את מוחי (ר' יהושע, ירוש' יבמ' א ו). מתירא אני מבית דין הגדול שמא יריצו את ראשי (ר' ישמעאל בר' יוסי, תוספת' אהיל' יח יח). דברים שהן מריצין לבני מעים (ר' שמואל בר נחמן, מד"ר ויקר' כח). — ואמר הפיטן: ימינך רהב מחצבת, הרץ גלגלת במקבת זאת עדינה היושבת (יצחק בר' שלום, אין כמוך באלמים, זולת שבת א אחה"פ).

— הִתפ', יִתְרֹצֲצוּ, — התרוצצו הבנים בקרב האם, רצצו ודחקו זה את זה: וַיִּתְרֹצֲצוּ הבנים בקרבה (בראש' כה כב). — ובמדר': כיון שנתרוצצו הבנים במעיה אמרה כך אני מצטערת וכו' (תנחו' ויחי טו). — ובסהמ"א, ואף במשמ' שרוצצו אותו, נשבר: וברבות הימים נביארש המלכה הרגישה הילד מתרוצץ בבטנה (יוסיפון, גינצבורג, עב). ויהי במותה וינענע הילד בבטנה ויתרוצץ ויפתחו רחמה ויוציאו את הילד (שם, רלא). יחת אפרים, יתרוצץ אפרים מעם, שיגלם סנחריב (רש"י, ישע' ז ח). רע ירוע, הרשע יתרוצץ (הוא, משלי יא טו). ונרוץ הגלגל, יתרוצץ גלגל העין בתוך גומה (הוא, קהל' יב ו). נתרועעו, נתרוצצו, כלומר נשבר גאון עוזם (הוא, מנח' נג:, ד"ה נתרועעו). כי הנפש בכם מתאמצת ולרוץ עדיכם מתרוצצת אך רחוק בינינו (מכת מר"י מיגש לחכמי נרבונה, האסיף תרנ"ד, 151). וכיצד הוא הריסוק, שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת הנפילה עד שתפסד צורתו (רמב"ם, שחיטה ט ח). נתרצץ עצם הראש בודקין קרום של מוח שמא ניקב (שם יא ד). כי לבו בקרבו הוא מתרוצץ ונפשו היא מתחלקת לכמה חלקים (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי יה, ד"ה תועבת). — ואמר המשורר: וים מתרוצץ וקדים יפוצץ ארזים ויפץ רוח קצפיו (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 29).

— פֻע', °רֻצַּץ, — רצצו אותו: ירוע, ירוצץ (רש"י, משלי יג כ).