א. שַׁאֲנָן

 כנ' שַׁאֲנָנְךָ, שַׁאֲנַנְךָ, מ"ר שַׁאֲנַנִּים, שַׁאֲנַנּוֹת, — א) ת"ז, שלו, חי בשלוה, ללא דאגה ופחד sorglos;tranquille; secure: נשים שַׁאֲנַנּוֹת שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי ישע' לב ט.  חרדו שַׁאֲנַנּוֹת רגזה בטחות שם שם יא.  וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שַׁאֲנַנּוֹת שם שם יח.  עיניך תראינה ירושלם נוה שַׁאֲנָן אהל בל יצען שם לג כ. הוי הַשַּׁאֲנַנִּים בציון והבטחים בהר שמרון עמו' ו א. וקצף גדול אני קצף על הגוים הַשַּׁאֲנַנִּים זכר' א יה. רבת שבעה לה נפשנו הלעג הַשַּׁאֲנַנִּים1 תהל' קכג ד. לפיד בוז לעשתות שַׁאֲנָן נכון למועדי רגל2 איוב יב ה. — ב) במשמ' ש"ע, היות שאנן ושלו: ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת התרגזך אלי יען התרגזך אלי וְשַׁאֲנַנְךָ עלה באזני3 ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך מ"ב יט כז –כח; ישע' לז כח – כט. — ובתו"מ: רבש"ע, זכורה אני בטחון ושאנן ושלוה שהייתי שרוייה בו ועכשו נתרחק ממני מד"ר איכה פתיח', רבי יוחנן פתח.  אשרי שעה שמשיח נברא וכו' לפי שמפתח שפתיו ברכה ושלום ושיחתו נחת רוח והוד בלבושו ובטח ושאנן בדיבורו פסיק' ר"כ, שוש אשיש, בובר, קמט. – קמט:. ואמר הפיטן: קדוש לאדני האדנים צבי קדש שבת שאננים ר"א קליר, קרוב' א שבועות.  ברח דודי אל שאנן נוה שמעון בן אבון, ברח דודי, גאולה שבת חוה"מ פסח. בוז לשאנן וגאיון כי ילבש בוץ ושש ובד ר"י נגארה, יברח כצל, עולת חדש, פזמ' כב. — ואמר המשורר: ומנעמו הועתק ומשאננו אל המוניו לשאוניו ר"ש הנגיד, זמן רע, בן תהלים, ששון, צג; שם, הברמן ב, 85).  והם שעשועים לכל שאננים וצדה לדרך לעברי ארחות רמב"ע, תנו ציץ, הענק, פתיח', ברודי, ש. בגני ההדס חלנו ונחנו וישבנו בצלם שאננים עדי רגשו עצי גנים ועלה באזנינו לקול עוף שאננים שם ג, שמב.  שלו מדמה כי בתחבלות סבב לנפשו שיהי שקט, מקים זמן גורה למען כל שאנן ביום יקום יהי שקט שם ח,  שפד.  ובנות עדינות הגלו ממדינות ממטות רעננות ומנוחות שאננות ר"י הלוי, יונה נשאתה, זמורה ז, 281. ופשט (איש שמתה אשתו) גילו ושאננותיו בלכתה מאתו ר"י בדרשי, אוהב נשים, תפארת שיבה לכבוד צונץ.  רגעי מספר נחו על מבוע המים ובתוך שאנן האויבים שאננים ישבו יל"ג, מלחמות דוד בפלשתים ב, כל שיריו ג ו, 51.



1 [גם במקומות כאלה אין שאנן אלא לשון שלוה והשקט, אמנם שלות הרשע האומר לא יראני אל.]

2 [הכונה: לבוא פיד ואסון ובוז, לבוא עשתות (גם היא לשון פגע ואסון) יהיה הוא שאנן, נכון יהיה לעת בוא צרות ממעידת רגלים.]

3 [שאנן ורגז נגודים הם גם כאן כבמקומות אחרים, כגון חרדו שאננות רגזה בטחות ישע' לב יא) וכנגוד של "ושבתך וצאתך ובואך" הקודם כאן.  והכונה כי פחד (רגז) סנחריב מקדם ואח"כ נרגע והיה שאנן.  ולא צדקו המפרשים שפרשו שאננך כלשון שאון.  ועי' ב. שַׁאֲנָן.]