שָׁאַן
° 1, פ"ע, — הרים קול שָׁאוֹן, צעק, הריע: רגשו עליונים על איש עולה וכו' שאנו שלשים למנחילם שלישים (ינאי, המרומם, קרוב' דבר', זולאי, רנו).
— הִפע', °הִשְׁאִין, — הביא בשאון, בהמון: היום נסע הארי מסבכו, והשאין פרש וגלגל ועם נסיכו (רסע"ג, אז בעזבי, סליח' ג תשרי, סדור רסע"ג, שלה).
1 [פעל משני שיצרו אותו הפיטנים מן שָׁאוֹן, עי' ב. שָׁאָה, שָׁאוֹן, הערות, ובפרט: ולא יכלמו בם שאונם (חו"א היה עם פיפיות, רשות מוסף ר"ה).]