שׁאן
1, ממנו שַׁאֲנַן, א. שַׁאֲנָן, °שַׁאֲנַנּוּת, שַׁלְאֲנָן.
1 [אין לראות שרש כזה כקים בלשון הקדומה. אמנם בא בסור' שַׁיֵן במשמ' השקיט, שם שלום, שַׁינָנָא וגם מְשַׁינָא, חי בשלום, אוהב שלום, אך נראה שצדק ברוקלמן במלונו הרואה מלים אלו כשאולות מן הפרסית ולא כקרובות לעבר' שאנן. ולא מן הנמנע הוא שאין שלאנן הרחבה מן שאנן בהשפעת מלים כגון שָׁלֵו, אלא אדרבה, שנולד ראשונה שלאן, של(א)נן מן שלה, שלא (השוה בארמ' ובסור' שְלֵא על יד שלי, בערב' שַׂלַא) במשמ' שָׁלַו, ואך אח"כ נוצר מזה שאנן בהתדמות הלמ"ד לנו"ן שאחריה, שם המקום בית שְׁאָן אין לו כנראה קשר למלים אלו, אלא שאן היא בו שם אלהות שנעבדה במקום.]