1 [כך בקרוב הוראת המלה לפי הענין, ועל כן אפשר שיש לחבר מלה זו, כדעת אחרים, עם הערב' צ'בשׂ ضبس (בשִׂכול הגאים, כוש' צ'בס, חלש, מתעלף, וקרוב לכך תרג' השבעים (σϰότος δεινός), חשך חזק, והוולג' מתרגמת angustiae, פחד ומֹרך, ת"י רתיתא, רעידה, ועי' רש"י, המזכיר גם את דרשת חז"ל: ואין השבץ אלא בגדי כהנה (תנחו' מצורע ד) כרמז להריגת כהני נֹב, ובדרך הדרש הלך רלב"ג וז"ל: שהלבוש שהיה לבוש היה משובץ להוסיף לו חוזק באופן שלא יוכל החרב לחתכו בקלות ואמר שאול שהחנית שנפל עליו אחז לו השבץ ולזה לא היה יכול לעבור לדקרו וכו', ע"כ. ורד"ק אינו קובע הוראה מדֻיקת אלא אומר: שם חולי אולי יקרה לאדם מחמת מכת חרב, ע"כ. תמוהה דעת ריב"ג, הרואה גם כאן, כבכל שרש שבץ, לשון עינים (שבאריגה), עיון בערב': תפשני העיון ר"ל ההקפה שהקיפוהו אנשי המלחמה וסבבוהו ולא יכל להנצל מהם.
אך אחרים הבינו שבץ במשמ' אחוז ושתוק האברים כדברי ר' ישעיה בפרושו: כשאדם מתפחד הרבה כל איבריו נקמטין וזהו כתונת תשבץ שהיתה ארוגה קמטין שהחוטים נקמטין ע"י אריגה ונעשין גומות גומות ע"כ. וכן נוהגת המלה היום, ומעין זה רשם המחבר בשולי מלון גזניוס: שנג شنج בערב', crompe. ואמנם לא מן הנמנע הוא שגם שָׁבָץ זה, כמו א. שבץ וכן שָׁבִיס, קשורים הם בלשון עם שֶׁמֶשׁ, ושעקר הוראת השם היא מכת שמש וכי נתבאר שתוק פתאומי במחשבת הקדמונים כמכת השמש, ולפי זה יהיו גם מלים אלו קרובות אל א. שבץ.]