1, ש"נ, מ"ר במוכרת ובסמי' מִשְׁבְּצֹת, מִשְׁבְּצוֹת, – א) צורת בית או עין עשוי מתכת להכניס בתוכו שרשרת וכיוצא בזה: ועשית מִשְׁבְּצֹת2 זהב ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את שרשרת העבתת על הַמִּשְׁבְּצֹת (שמות כח יג-יד). ויעשו על החשן שרשרת גבלת מעשה עבת זהב טהור ויעשו שתי מִשְׁבְּצֹת זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את שתי הטבעת על שני קצות החשן ויתנו שתי העבתת הזהב על שתי הטבעת על קצות החשן ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על שתי הַמִּשְׁבְּצֹת ויתנם על כתפת האפד אל מול פניו (שמות לט יה-יח). – ב) כעין צורת עין או בית של מתכת לקבע בתוכו אבן יקרה: מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני ישראל מסבת מִשְׁבְּצוֹת2 זהב תעשה אתם (שמות כח יא). – והשתמשו בה הסופרים במשמ' זו בסהמ"א: יען כי הייתי נושא אותה (את האבן הטובה) במשבצת זהב בצורת טבעת (צמח דוד, ערך יקנטין). – ג) כעין צורות עינים או טבעות קטנות של זהב וכדומ' שנארגים בבגד: כל כבודה בת מלך פנימה מִמִּשְׁבְּצוֹת זהב לבושה (תהל' מה יד). – ואמר המשורר: וארץ משבצות זהב לבושה ומשי כתנותיה ופסים (רמב"ע, דיואן קכה, כ"י בודל'). – °ומשבצות המליצה: כי לא רקמו כמשבצותיה הידים, ולא שמעו כמליצותיה האזנים (ר"י חריזי, תחכמ' ח). ושבץ משבצות מלים ארוגים בשכל לא בארגמן ובשרד (שם, הקד').