תה"פ, — משולל1, נטול, beraubt, entblösst; dépourvu, privé; deprived, stripped, א) במשמ' מוחשית, הלך שולל, נטול נעלים ובגדים, יחף, ערם: על זאת אספדה ואילילה אילכה שׁוֹלָל2 וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה (מיכה א ח). — ב) במשמ' רוחנית, משולל סגֻלות רוחניות שונות: מוליך יועצים שׁוֹלָל3 ושפטים יהולל מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם מוליך כהנים שׁוֹלָל ואיתנים יסלף (איוב יב יז-יט). — ובסהמ"א: ותתכבד בסכל חבריך, ותזדיין בהכלים בני גילך, ותהיה שולל ממוסרי החכמים (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה, ד"ה וכאשר יאבד סברו ממך). — ואמר המשורר: ונלאית ראות שולל ואיש חלל (ר"ש הנגיד, כמו זאת, הברמן א, 67). ואהלך בשמחת לב כשולל (הוא, היום ילך, שם ב, 63).
1 [מן שלל, עי' שם.]
2 [כך קרי; כתיב: שילל. השבעים כאן ἀνυπόδετος, לא נעול; הולג': spoliatus, נטול בגדים, ופרוש זה בא גם בפרשנות העברית (עי' ראב"ע, רד"ק). אמנם רב הפרשנים העברים מבינים גם כאן כמו באיוב יב (עי' בהמשך) במשמ' משולל דעת, כלשון רש"י: משתגע כשוטה בתמהון לב וכו', ואין זה מתאים לענין כאן. ת"י, בשולליא, משתמש בלשון הכתוב מבלי לבארה.]
3 [השבעים (αἰχμαλώτους) הבינו שולל כאן בלשון שָׁלָל ושבי, וכן התרג' הארמי (בבזתא), והולג' (in stultum finem, ובמקום השני inglorios) והפרשנים העברים כלשון שטות של משולל דעת, כדברי רש"י: הוליכם בשטות, ראב"ע: שולל מדעת וכו', וכן נוהג הצרוף בסהמ"א. אך אין דברים אלו מדֻיקים, ואין לפנינו אלא משפטים מקֻצרים בלשון השירה הקצרה, ועקר הכונה היא: מוליך יועצים שולל — ממעמדם כיועצים, מוליך כהנים שולל — מכהֻנתם, כלומר: הוא נוטל מהם כל תפארתם, ולאו דוקא את דעתם. ובהקבלה לכך אין גם ושפטים יהולל אלא: הוא יהבלל (עי' על מלת הולל בספרו של העורך הלשון והספר ב, עמ' 397) אותם, הוא יהפכם להבל וריק.]