°, ש"ז, —  כמו שְׁגִיָּה, שגיאה, גם במשמ' חטא:  יתברך ויתקדש אל עליון, שאין בדבריו לא שקר ולא שגיון (נסי בר נח, פתי' פי' י' הדברות, לקוטי קדמוניות, נספחים, 3). ואיך יהיה הוא המה כדברך איש זדונות ושגיונות (השג' רסע"ג על חוי הבלכי, דוידזון, 68). ומחל (השותף לחברו) על שגיונות ועל טעיות (שר שלום, תשו' גאו' קדם, קסל, סי' מט). ואני מודה על האמת ולא הייתי עושה סניגורין לדברי כי טוב היה לי למחוק שגיוני מלהעמיד בלא רגלים (ר"ת, ס' הישר, שו"ת נו ב). ואשרי מי ששגיונותיו מועטים כדבר איש האלקים הרמב"ם ז"ל בהקדמתו1 (שאילת יעבץ א לג, למברג, כח.) . בני, מי הרשך לעמוד במדרשיהם וללמוד נימוסיהם ללכת אחרי ההבל והשגיון, לבלות זמן במלאכת ההגיון (שם שם מא, לח.) . —  ואמר הפיטן:  אלה בשגיון עין רעיון ואלה בהגיון שוא קנאוני (שמואל, אהבה וירא). המו כיונים בדבר תחנונים, מרוב שגיונים הרבו פחדו (ישועה בן יעקב, סליח' יוה"כ תימנ'). — ובמשמ' דבר שהאדם שוגה ומתעלם בו, שהוא אוהב אותו, ואמר הפיטן:  ולמי אזעקה אל עליון ואני רק אמתך, אין לי בדברים שגיון בלתי אהבתך (ר"י הלוי, קראו מלאכי, זמורה ח, 371).