°, ש"נ, — כמו שְׁגִיאָה, מעשה השוגה והטועה, גם במשמ' שגיגה, מעשה השוגג: הזהר בני מזדון ומשגיה (דונש על רסע"ג 51). והנה כבר השיבותי על משקלך והחילותי לגלות שגיותך ולשבור מחברתך (תשו' תלמידי מנחם, 29). הנה הרשע ימות ועדין לא לקח מוסר וברוב אולתו יהיה שוגה בענינים אשר ירצה להרשיע בהם עד ששגייתו בהם תהיה סבת הפלתו (רלב"ג, משלי ה כג). — ואמר הפיטן: דת עכו"ם המסיתים פן תאבה ופן תשמע לשלש שגייתם אשר פרצו בפרץ (רי"צ בר ראובן, אספרה אל חק, אזהרות). מלך מלכי המלכים התחשוב כזדון שגיה (ר' נתנאל מקינון, י"ה מן הקר"ן, שירי היחוד והכבוד, הברמן, עז). — ואמר המשורר: ולא זכה לבן ישיב בכל זדון ובשגיה (ר"ש הנגיד, הבמות, בן תהלים, הברמן ב, 132).