ב. שְׁגִיָּה

ש"נ, — עסק, מעשה המתעסק בדבר1, בלשון אלדד הדני: וכבר אמר בו קצת המפרשים והוא יהודה בן קריש ואמר שהוא שמע האיש הדני אומר יש לי שגויה2, בענין יש לי עסק (סה"ש לריב"ג, שגה). תשגה תמיד, ראיתי בדברי ר' משה הדרשן תשגה תעסוק תמיד והוא ל' רבי והביא ראיה כמו לבקש שגיה לבקש עסק, ולא ידעתי איפה נשנית (רש"י, משלי ה יט). ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן (רמב"ם, תפלין ו יג). ששמע ן' קריש את ר' אלדד הדני אומר שגויה2 יש לו בבית ושאל אותו טעם שגויה והושיבהו שטעם שגויה כמו עסק (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ה יט).



1 [ע"פ הבנה זו של שָׁגָה (עי' שם) בכמה משמושיו במקרא.]

2 [צ"ל: שגייה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים