1 [אין הוראתו המדֻיקת ומקורו של שם זה ידועים, ואין בשני המקומות הבודדים, שהמלה באה בהם, כדי להגדיר אותה ביתר דיוק. השבעים בתהל' תרגמו: ψαλμός מזמור, ובחבק': μετὰ ᾠδῆς, בשירה, וכן וולג' בתהל' psalmus (כמו: מזמור), אבל בחבק' pro ignorantibus (על שוגים), והתרג' הארמי בתהל' באפן חפשי: תרגומא דאודיתא לדוד וכו' ובחבק': צלותא דצלי חבקוק וכו' דאם יתובן לאוריתא וכו' ישתבק להון ויהון כל חוביהון דחבו קדמוהי הא כשלותא. והחדשים השוו בערב' שׂגע (דבור במקצב שירי) או שׂגא, קול נהקת הגמל, או באשור' שֵגוּ (לשון שגעון), וכל אלו השערות בלבד הן וכתב הראב"ד: דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד, א"א, זה השגיון לא ידענו לאי זה דבר כיון, ואנו מפרשים אותו בשני ענינים, לשון שיר כמו שגיון לדוד, וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים אליהם לב.]