שַׁד1, ש"ז, מ"ז, שָׁדַיִם, שָׁדָיִם, שְׁדֵי, שָׁדַי, שָׁדַיִךְ, שָׁדֶיהָ, שְׁדֵיהֶן, — אבר ההנקה שבחזה האשה' מקום מוצא החלב מגופה2  Mutter) Brust; sein; breast): ותרבי ותגדלי וכו' שָׁדַיִם נכונו ושערך צמח (יחזק' יו ז). שמה מעכו שְׁדֵיהֶן ושם עשו דדי בתוליהן (שם כג ג). בעשות מצרים דדיך למען3 שְׁדֵי נעוריך (שם שם כא). ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי וְשָׁדַיִךְ תנתקי (שם שם לד). ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שָׁדֶיהָ (הוש' ב ד). תן להם רחם משכיל וְשָׁדַיִם צמקים (שם ט יד). כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שְׁדֵי אמי (תהל' כב י). מדוע קדמוני ברכים ומה שָּׁדַיִם כי אינק (איוב ג יב). צרור המר דודי לי בין שָׁדַי ילין (שה"ש א יג). שני שָׁדַיִךְ כשני עפרים (שם ד ה). זאת קומתך דמתה לתמר וְשָׁדַיִךְ לאשכלות וכו' ויהיו נא שָׁדַיִךְ כאשלות הגפן וריח אפך כתפוחים (שם ז ח-ט). אחות לנו קטנה וְשָׁדַיִם אין לה (שם ח ח). אני חומה וְשָׁדַי כמגדלות (שם שם י). — ובצרופים כגון יונק שָׁדַיִם, יונק שְׁדֵי אמו, עתיק משדים: גמולי חלב עתיקי מִשָּׁדָיִם (ישע' כח ט). אספו עוללים ויונקי שָׁדָיִם (יואל ב יו). מי יתנך כאח לי יונק שְׁדֵי אמי (שה"ש ח א). — ובהשאלה לגבי בעלי חיים בנגוד למעשי בני אדם: גם תנין חלצו שָׁד4 היניקו גוריהן (איכ' ד ג). —  ובשמוש מסֻפק5: ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שָׁדַיִם ורחם (בראש' מט כה). על שָׁדַיִם ספדים על שׂדי חמד על גפן פריה (ישע' לב ב). —  ובתו"מ: מה שד זה עיקר לתינוק והכל טפילה לו וכו' (תוספת' סוט' ד ג). תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה (ברכ' ג.). מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים וכו' (יומ' עה.). מה השדים הללו הודה והדרה של אשה וכו' מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה וכו' ומה השדים הללו מלאים חלב וכו' ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהם וכו' (מד"ר שה"ש, שני שדיך. והיונקים (אוכלים את המן) כחלב משדי אמם (תנחו' שמות כה). —  ובסהמ"א: והבריות מקללות שדים שינק מהם (רש"י, בראש' ג יז). ולענה ינקתם מחלב שדיה ושודיה (ר"י חריזי, תחכ' ב, 30). וכלם בקומות נעימות כנדגלות איומות, ולהם שדים נצבו כחומות (שם כ, 198). ושפתותיה כחוט השנים, ושניה כפנינים, ושני שדיה כשני רמונים (ר"י זבארה, שעשועים, דודזון יב, 134). — ואמר המשורר: ושכבתי ובין שדי קוֻצות מריקות מר עלי רקה אדמה (יוסף בן חסדי, הלצבי, שעה"ש 28). עפר תנה אדם שפתיך מגדי ועשות שדך אשכר (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שכט). תושיט ימינה כוס וידה מתחת פתיגיל שד לאט תעש (שם שם ב, שלח). חשק קומה כמו תמר ושדיה כקרנים (שם ד, שנ). — ובהשאלה: ופה לא אפתח פי ושדי דעתי צומקים (ראב"ע, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 23). הה על שדי חסד אשר צמקו (עמנואל, מחב' יג, הברמן, 377). — °ובמשמ' בליטות בדומה לשדים: היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ (רש"י במד' כא טו).