ש"ז, — שמה של אחת מן י"ב האבנים הטובות שבאפוד הכהן הגדול, כנראה אבן אדמדמת1: וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן הַשּׁהַם (בראש' ב יב). אבני שֹׁהַם ואבני מלואים לאפד ולחשן (שמות כה ז). ולקחת את שתי אבני שֹׁהַם ופתחת עליהם שמות בני ישראל (שם כח ט. והטור הרביעי תרשיש וְשֹׁהַם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם (שם שם כ). ויעשו את אבני הַשֹּׁהַם מסבת משבצות זהב מפתחת פתוחי חותם על שמות בני ישראל (שם לט ו). בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלום תרשיש שֹׁהַם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב (יחזק' כח יג). לא תסלה בכתם אופיר בְּשֹׁהַם יקר וספיר (איוב כח יו). והכל כחי הכינותי לבית אלהי וכו' אבני שֹׁהַם ומלואים אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב (דהי"א כט ב). — ובסהמ"א, לפי הבנה שונה: ואשר יקבל אורה (של השמש) קבול שלם יותר, הפנינים והשוהם2 על הדמיון, והאויר הצח והמים (ר"י א"ת, כוזרי ד טו). אין עושין משקלות לא של ברזל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין, אבל עושין של צחיח סלע ושל זכוכית ושל שוהם וכיוצא בהן (רמב"ם גנבה ח ד). כעבור אור השמש בשהם ובפנינים (עמנואל הרומי, פרוש התורה Archiv, Merk, 372 . — ואמר הפיטן: אמוני שלמי ישראל גזרתם כשהם נטשתם זנחתם (ר' הלל ב' יעקב, אמוני שלמי, סליח' מוסף יוה"כ). — ואמר המשורר: והוא לאביונים כמו אב לבנים, וכפיו כעננים לעורכי השירים, בזהב וכתמים ושהם ולשמים, בחרף מגשימים בקיץ ממטירים (דונש, דעה לבי, אלוני, ע). ופתי (היין) לו מלוכה על חכמים במראהו ובטוב טעמו וריחו והחבאו בכוסות השהמים (ר"ש הנגיד, התדע את פעלי, הברמן ג, 14). תלהט אש תבוסתי צלעי ובת עיני בים דמעה זרומה, אשר היתה כעין שהם והנה בדם לבי כעין אדם אדמה (רמב"ע, חרדה לבשה, ברודי, קיט). יין כמו אדם בכוס שהם (הוא, הענק ב, שם, של). ילדי ימים על פוך שערי שהם טחו כיום טח (שם ה, שם שנו). מלב ימשה שהם אמר (שם י, שם, שלה). תחת לבוש קדרות תמצא לבן שהם (ר"י הלוי, לפני כרוב, זמורה ג, 105).