שָׁהַק
*, קל לא נמצא במקורות.
— פִע', *שִׁהֵק, — נהק החמור: והוציאוה (את החמור) והיתה משהקת1 והולכת עד שהגיעה אצל רבי חנינא בן דוסא וכו' שמע בנו קולה (אדר"נ ח, שכטר, נוסחא א, 38).
1 [בכי"ע וגם בנו"א שבספרים משחקת והנוסחה הרגילה היא ומושכת, והמהדיר תקן: מנהקת, אך ברור שהנכון משהקת, בשמוש שִׁהַק شهق בערב' במק' נהק (החמור). וכשמושי הפעל בערב' קבעו את הפעל שהק בימינו במשמ' הוציא מהפה בלי רצון קול מיֻחד ומשֻנה, אגב פרכוס הקרום הפנימי המבדיל בין החזה והבטן, וגזרו ממנו שִׁהוּק, שַׁהַק.]