שו (שָׁו)
מלה מסֻפקה: אל יאמן בשו1 נתעה כי שוא תהיה תמורתו (איו' יה לא).
1 [כך הכתיב, אך ברב הספרים קרי שָׁוְא, וגם הנקוד מכֻון בכל מקום לקרי זה ולא לכתיב. אבל המקום קשה (עי' בפרושו של העורך), ועל כן היו מדקדקים ופרשנים עברים, שהבינו כאן שָׁו (עי' במאמרו של ב. קלאר בס' היובל לש. קרויס, 9-5) כש"ע נגזר מן שוה, אולי גם מפני שלא היה בספרים שלפניהם הקרי שָׁוְא, שהנקוד מתכון אליו. ועי' °שָׁו.]