°, ש"ז, — דבר שוה ונכון, דבר אמת, ;Warbrheit; verité truth: והוא מחזיק בשוא ומניח השו ועליו נאמר אל יאמן בשו נתעה וכו' (ר"י א"ת, האמונות והדעות, תחלת ההקדמה). — ואמר המשורר: וסור משמע שוא והאמן1 בשו (רשב"ג, שמר לבי, ביאליק־רבניצקי ב, 143). איך רכסי חשק יהי דרך אחי, אשר לא יאמין בשו (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שנא). והאמן כי נדיב לב אין כשר ומי לא יאמין בשו (טדרוס אבו אלעאפיה, גן המשלים והחידות, ילין א, 69). ושם השוא אשר נשתו ונחשב כשם השו למראה ארבעה אבות נגעים, כ"י וינא, 218, לפי קלאר, ספר היובל לקרויס, 9. אל תאמן נתעה בשוא כי נחשב אל שו (אל תאמי, שם, 321). — ובמשמ' שׁׂוִי, מחיר, ואמר המשורר: עניים מצאו מים, עוללים לחם אבירים, שלחן מלא דשן מבלי שו ומחירים (אלחנן בירבי שמריהו, אשרי אדם, 1913 JQR, עמ' 59).