פ"י, שָׁמָר, שְׁמָרַנִי, שְׁמָרוֹ, שְׁמָרָה, שָׁמְרָה, שָׁמַרְתָּ, שְׁמַרְתָּנִי, שָׁמַרְתִּי, שָׁמָרְתִּי, שְׁמַרְתִּיךָ, שָׁמְרוּ, שָׁמָרוּ, שְׁמַרְתֶּם, שָׁמַרְנוּ, שׁוֹמֵר, שֹׁמֵר, שֹׁמֶר, שֹׁמְרֶךָ, שֹׁמְרִים, שֹׁמְרַי, שָׁמוּר, שְׁמֻרָה, שָׁמוֹר, שָׁמֹר, שְׁמֹר, שְׁמוֹר, שְׁמָרְךָ, שָׁמְרוֹ, שָׁמְרָהּ, שָׁמְרָם, שְׁמֹר, שְׁמוֹר, שְׁמָר, שָׁמְרָה, שָׁמְרֵנִי, שָׁמְרָם, שִׁמְרוּ, אֶשְׁמֹר, אֶשְׁמוֹר, אֶשְׁמְרָה, אֶשְׁמֹרָה, אֶשְׁמְרֶנָּה, תִּשְׁמֹר, תִּשְׁמוֹר, תִּשְׁמָר, תִּשְׁמְרֵנִי, תִּשְׁמְרֵם, יִשְׁמֹר, יִשְׁמָר, יִשְׁמְרֵנִי, יִשְׁמְרֵנוּ, יִשְׁמָרְךָ, יִשְׁמְרֶךָ, יִשְׁמְרֵהוּ, יִשְׁמְרֶנּוּ, תִּשְׁמֹר, תִּשְׁמְרֶךָּ, תִּשְׁמוּרֵם, נִשְׁמֹר, תִּשְׁמְרוּ, תִּשְׁמֹרוּ, תִּשְׁמְרוּן, יִשְׁמְרוּ, יִשְׁמֹרוּ, — א) שמר האדם את זולתו, שמר כלי, עדר, גן ובית וכדו', נצר ונטר אותו, השגיח שלא יגעו בו, וכדו', bewachen; guarder; to guard: ויקח יי' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה וּלְשָׁמְרָהּ (בראש' ב יה). וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לִשְׁמֹר את דרך עץ החיים (שם ג כד). אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אֶשְׁמֹר (שם ל לא). כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לִשְׁמֹר (שמות כב ו). כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לִשְׁמֹר (שם שם ט). ויעלו את ארון יי' ויבאו אתו אל בית אבינדב בגבעה ואת אלעזר בנו קדשו לִשְׁמֹר את ארון יי' (ש"א ז א). ודוד אמר אך לשקר שָׁמַרְתִּי את כל אשר לזה במדבר ולא נפקד מכל אשר לו מאומה (שם כה כא). ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לִשְׁמֹר הבית (ש"ב יה יו). בא אל פלגשי אביך אשר הניח לִשְׁמוֹר הבית (שם יו כא). וגם אתה תדין את ביתי וגם תִּשְׁמֹר את חצרי (זכר' ג ז). אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לִשְׁמֹר מזוזת פתחי (משלי ח לד). נצר תאנה יאכל פריה וְשֹׁמֵר אדניו יכבד (שם כז יח). ביום שיזעו שֹׁמְרֵי הבית (קהל' יב ג). כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו אין לִשְׁמוֹר למחלקות (דהי"ב ה יא). — ושמר, בלי מֻשא, גם במשמ' היה ער ולא ישן1, wachen; veiller; to watch: ועין נאף שָׁמְרָה נשף2 (איוב כד יה). — ושמר האלהים או המלאך והשטן, ושמרה החכמה, את האדם, את רגליו, דרכו וארחו, את צאתו ובואו, ושמר האל את העיר וכדו': והנה אנכי עמך וּשְׁמַרְתִּיךָ בכל אשר תלך (בראש' כח יה). אם יהיה אלהים עמדי וּׁשְמָרַנִי בדרך הזה אשר אנכי הולך (שם שם כ). הנה אנכי שלח מלאך לפניך לִשְׁמָרְךָ בדרך (שמות כג כ). יברכך יי' וְיִשְׁמְרֶךָ (במד' ו כד). כי יי' אלהינו הוא המעלה אתנו ואת אבותינו מארץ מצרים וכו' וַיִּשְׁמְרֵנוּ בכל הדרך אשר הלכנו בה (יהוש' כד יז). רגלי חסידו יִשְׁמֹר (ש"א ב ט). את אשר נתן יי' לנו וַיִּשְׁמֹר אתנו (שם ל כג). מזרה ישראל יקבצנו וּשְׁמָרוֹ כרעה עדרו (ירמ' לא י). אתה יי' תִּשְׁמְרֵם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהל' יב ח). שָׁמְרֵנִי אל כי חסיתי בך (שם יו א). שָׁמְרֵנִי כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני (שם יז ח). שָׁמְרָה נפשי והצילני (שם כה כ). שֹׁמֵר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה (שם לד כא). יי' יִשְׁמְרֵהוּ ויחיהו (שם מא ג). שָׁמְרָה נפשי כי חסיד אני (שם פו ב). כי מלאכיו יצוה לך לִשְׁמָרְךָ בכל דרכיך (שם צא יא). שֹׁמֵר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם שם צז י. שֹׁמֵר פתאים יי' (שם קיו ו). יי' יִשְׁמָרְךָ מכל רע יִשְׁמֹר את נפשך יי' יִשְׁמָר צאתך ובואך מעתה ועד עולם (שם קכא ז-ח). אם יי' לא יִשְׁמָר עיר שוא שקד שומר (שם קכז א). שָׁמְרֵנִי יי' מידי רשע מאיש חמסים תנצרני (שם קמ ה). שָׁמְרֵנִי מידי פח יקשו לי (שם קמא ט). יי' שֹׁמֵר את גרים (שם קמו ט). מזמה תִּשְׁמֹר עליך תבונה תנצרכה (משלי ב יא). כי יי' יהיה בכסלך וְשָׁמַר רגלך מלכד (שם ג כו). אל תעזבה וְתִשְׁמְרֶךָּ אהבה ותצרך (שם ד ו). לִשְׁמָרְךָ מאשת רע (שם שם כד). לִשְׁמָרְךָ מאשה זרה (שם ז ה). ויאמר יי' אל השטן הנו בידך אך את נפשי שְׁמֹר (איוב ב ו). מי יתנני כירחי קדם כימי אליה יִשְׁמְרֵנִי (שם כט ב). — ושמר האדם את נפשו במשמ' זו, שמר אותה מדבר: נצר פיו שֹׁמֵר נפשו (משלי יג ג). שׁוֹמֵר נפשו נצר דרכו (שם יו יז). שמר מצוה שֹׁמֵר נפשו (שם יט יו). שמר פיו ולשנו שֹׁמֵר מצרות נפשו (שם כא כג). צנים פחים בדרך עקש שׁוֹמֵר נפשו3 ירחק מהם (שם כב ה). — ושמר את רוח האדם: חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שָׁמְרָה רוחי4 (איוב י יב). — ושמר על, באותה משמ': בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תִּשְׁמֹר עליך (משלי ו כב). — ושמר אדם לבל יברח, בהמה לבל תזיק: וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לְשָׁמְרוֹ ולהמיתו בבקר (ש"א יט יא). שְׁמֹר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו (מ"א כ לט). — ושמר האדם את נפשו, את פיו, את רגלו וכו' מעשות דבר שלא יֵעשה, נשמר בנפשו, (sich) hüten; prendre guarde; take care: רק השמר לך וּשְׁמֹר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דבר' ד ט). אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו וְשֹׁמֵר ידו מעשות כל רע (ישע' נו ב). אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך  שְׁמֹר פתחי פיך (מיכה ז ה). שֹׁמֵר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו (משלי כא כג). — ושָׁמַר בלבד במשמ' זו: ורק אתם שִׁמְרוּ מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם (יהוש' ו יח). ולא אנכי שקל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שִׁמְרוּ מי5 בנער באבשלום (ש"ב יח יב). — ושמר האדם או האל דבר, במשמ' החזיק בו למועד מאֻחר יותר ולא הוציא או לא השליך אותו וכדו', aufbewahren; conserver; to keep, preserve: ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצבר בר תחת יד פרעה אכל בערים וְשָׁמָרוּ (בראש' מא לה). וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכל כי למועד שָׁמוּר לך (ש"א ט כד). עת לִשְׁמוֹר ועת להשליך (קהל' ג ו). — ובהשאלה, שמר דבר בזכרון, שמר בתוך לבבו: ויקנאו בו אחיו ואביו שָׁמַר את הדבר (בראש' לז יא). בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזניך אל יליזו מעיניך שָׁמְרֵם בתוך לבבך (משלי ד כ-כא). יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שָׁמְרָה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך (דהי"א כט יח). — ושמר אף ועברה, כמו נטר: על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו ועברתו שְׁמָרָה נצח (עמ' א יא). — ובהשמטת המלה אף, כמו נטר: הינטור לעולם אם יִשְׁמֹר לנצח (ירמ' ג ה). — ושמר בן אדם או האלהים אדם או את פיו, את עקבו, שמר דבר, שמר עונות, במשמ' שם עינו ולבו עליו לראות את מעשיו או את הקורה בו, גם בכונה לרעה, beobachten; observer; to observe: והיה כי הרבתה להתפלל לפני יי' ועלי שֹׁמֵר את פיה (ש"א יא יב). ראית רבות ולא תִשְׁמֹר (ישע' מב כ). לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שָׁמַרְתִּי ארחות פריץ (תהל' יז ד). יגורו יצפונו המה עקבי יִשְׁמֹרוּ (שם נו ז). כי אמרו אויבי לי וְשֹׁמְרֵי נפשי נועצו יחדו לאמר אלהים עזבו (שם עא י). מי חכם וְיִשְׁמָר כלה ויתבוננו חסדי יי' (שם קז מג). אם עונות תִּשְׁמָר יה אדני מי יעמד (שם קלג). אם חטאתי וּשְׁמַרְתָּנִי ומעוני לא תנקני (איוב י יד). ותשם בסד רגלי וְתִשְׁמוֹר כל ארחתי על שרשי רגלי תתחקה (שם יג כז). הארח עולם תִּשְׁמוֹר אשר דרכו מתי און (שם כב יה). ישם בסד רגלי יִשְׁמֹר כל ארחתי (שם לג יא). הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תִּשְׁמֹר (שם לט א). שֹׁמֵר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור (קהל' יא ד). — ושמר אל עיר במשמ' זו: ויהי בִּשְׁמוֹר יואב אל העיר ויתן את אוריה אל המקום אשר ידע כי אנשי חיל שם (ש"ב יא יו). — ושמר אל דבר או אל אלהים, צפה וחכה לו: עזו אליך אֶשְׁמֹרָה כי אלהים משגבי (תהל' נט י).  כי אל משאת לכש נחנו שמרם ככל האתת אשר נתן אדני (תעודות לכיש ד,12-10, טורשטינר, 106). — ושמר האדם, והאל, את בריתו, נשמר לקים אותו, beobachte, halten; observer; to observe, keep: ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תִשְׁמֹר אתה וזרעך אחריך לדרתם זאת בריתי אשר תִּשְמְרוּ ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר (בראש' יז ט-י). והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם וְשָׁמַר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך (דבר' ז יב). ויאמר יי' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שָׁמַרְתָּ בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך (מ"א יא יא). לא שָׁמְרוּ ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת (תהל' עח י). וחסד יי' מעולם ועד עולם וכו' לְשֹׁמְרֵי בריתו ולזכרי פקדיו לעשותם (שם קג יז-יח). אנא אדני האל הגדול והנורא שֹׁמֵר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו (דנ' ט ד). — ושמר חסד, אמת, אמונים, שבועה: כי מאהבת יי' אתכם וּמִשָּׁמְרוֹ את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה (דבר' ז ח). פתחו שערים ויבא גוי צדיק שֹׁמֵר אמנים (ישע' כו ב). חסד ומשפט שְׁמֹר (הוש' יב ז). עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם הַשֹּׁמֵר אמת לעולם (תהל' קמו ו). — ושמר מצוה, משפט, תורה, חק, חקה, את דברי התורה, דברי האל, כדבריו, עדות, פקודים, אמרה, שמר את אשר צוה זולתו: וְשָׁמַרְתָּ את החקה הזאת למועדה (שמות יג י). אם שמוע תשמע לקול יי' אלהים והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וְשָׁמַרְתָּ כל חקיו (שם יה כו). וּשְׁמַרְתֶּם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניהם היום אלה החקים והמשפטים אשר תִּשְׁמְרוּן לעשות וכו' (שם יא לב – יב א). למען ילמד ליראה את יי' אלהיו לִשְׁמֹר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם (שם יז יט). כי שָׁמְרוּ אמרתך וברית ינצרו (שם לג ט). כל אשר צויתיה תִּשְׁמֹר (שופט' יג יד). ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שָׁמַרְתָּ את מצות יי' אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יי' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וכו' כי לא שָׁמַרְתָּ את אשר צוך יי' (ש"א יג יג-יד). ויאמר דוד אל אבנר הלוא איש אתה וכו' ולמה לא שָׁמַרְתָּ אל אדניך המלך (שם כו יה). וצוה אליו על הדבר הזה וכו' ולא שָׁמַר את אשר צוה יי' (מ"א יא י). ולא היית כעבדי דוד אשר שָׁמַר מצותי ואשר הלך אחרי בכל לבבו (שם יד ח). שִׁמְרוּ משפט ועשו צדקה (ישע' נו א). ואתי עזבו ואת תורתי לא שָׁמָרוּ (ירמ' יו יא). בחקותי לכו ואת משפטי שִׁמְרוּ ועשו אתם (יחזק' כ יט). על מאסם את תורת יי' וחקיו לא שָׁמָרוּ (עמ' ב ד). שָׁמְרוּ עדתיו וחק נתן למו (תהל' צט ז). את חקיך אֶשְׁמֹר (שם קיט ט). חלקי יי' אמרתי לִשְׁמֹר דבריך (שם שם נז). ועתה אמרתך שָׁמָרְתִּי (שם שם סו). נשבעתי ואקימה לִשְׁמֹר משפטי צדקך (שם שם קו). פלגי מים ירדו עיני על לא שָׁמְרוּ תורתך (שם שם קלו). שָׁמְרָה נפשי עדתיך ואהבם מאד שָׁמַרְתִּי פקודיך ועדתיך (שם שם קסז-קסח). בני שְׁמֹר אמרי ומצותי תצפן אתך (משלי ז א). שֹׁמֵר מצוה שמר נפשו (שם יט יו). באין חזון יפרע עם וְשֹׁמֵר תורה אשרהו (שם כט יח). שׁוֹמֵר מצוה לא ידע דבר רע (קהל' ח ה). — ושמר פי מלך במשמ' זו: אני פי מלך שְׁמֹר ועל דברת שבועת אלהים (קהל' ח ב). — ושמר תָּם: שְׁמָר תם וראה ישר6 (תהל' לז לז). — שמר שבת, יום השבת, ועי' שַׁבָּת: אך את שבתתי תִּשְׁמֹרוּ (שמות לא יג). וְשָׁמְרוּ בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם (שם שם יו). שָׁמוֹר את יום השבת לקדשו (דבר' ה יב). שֹׁמֵר שבת מחללו (ישע' נו ב). כל שֹׁמֵר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי (שם שם ו). — ושמר את החג, את חדש האביב: את חג המצות תִּשְׁמֹר (שמות כג יה). שָׁמוֹר את חדש האביב ועשית פסח ליי' אלהיך (דבר' יו א). — ושמר תוכחת: ריש וקלון פורע מוסר וְשֹׁמֵר תוכחת יכבד (משלי יג יח). אויל ינאץ מוסר אביו וְשֹׁמֵר תוכחת יערם (שם יה ה). — שמר מוסר: ארח לחיים שׁוֹמֵר מוסר (שם י יז). — שמר דעת: כי שפתי כהן יִשְׁמְרוּ דעת (מלאכי ב ז). — שמר תבונה: קנה לב אהב נפשו שֹׁמר תבונה למצא טוב (משלי יט ח). — שמר מזמות: לִשְׁמֹר מזמות ודעת שפתיך ינצרו (שם ה ב). — ושמר דרך, ארח במשמ' זו, ושמר את דרכי האל: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וְשָׁמְרוּ דרך יי' לעשות צדקה ומשפט (בראש' יח יט). למען נסות בם את ישראל הֲשֹׁמְרִים הם את דרך יי' ללכת בם כאשר שָׁמְרוּ אבותם אם לאו (שופט' ב כב). כי שָׁמַרְתִּי דרכי יי' ולא רשעתי מאלהי (ש"ב כב כב, תהל' יח כב). קוה אל יי' וּשְׁמֹר דרכו (תהל' לז לד). — ושמר את כהנתו: ואת אהרן ואת בניו תפקד וְשָׁמְרוּ את כהנתם (במד' ג י). — ושמר משמרת: וְשָׁמְרוּ הלוים את משמרת משכן העדות (במד' א נג). על פי יי' יחנו ועל פי יי' יסעו את משמרת יי' שָׁמָרוּ (שם ט כג). ואהבת את יי' אליהך וְשָׁמַרְתָּ משמרתו וחקתיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים (דבר' יא א). וְשָׁמַרְתָּ את משמרת יי' אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו (מ"א ב ג). השלשית מכם באי השבת וְשֹׁמְרֵי משמרת בית המלך וכו' וּשְׁמַרְתֶּם את משמרת הבית מסה ושתי הידות בכם כל יצאי השבת וְשָׁמְרוּ את משמרת בית יי' אל המלך (מ"ב יא ז). ולא שְׁמַרְתֶּם משמרת קדשי ותשימון לְשֹׁמְרֵי משמרתי במקדשי לכם (יחזק' מד ח). — ושמר ללכת, שמר לעשות, שמר ועשה, שמר מאד ועשה במשמ' זו: וּשְׁמַרְתֶּם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דבר' ד ו). שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וכו' וּשְׁמַרְתֶּם לעשתם (שם ה א). ושמעת ישראל וְשָׁמַרְתָּ לעשות (שם ו ג). וצדקה תהיה לנו כי נִשְׁמֹר לעשות את כל המצוה הזאת לפני יי' אלהינו (שם שם כה). וְשָׁמַרְתָּ את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם (שם ז יא). וזכרת כי עבד היית במצרים וְשָׁמַרְתָּ ועשית את החקים האלה (שם יו יב). וְשָׁׁמַרְתָּ לעשות ככל אשר יורוך (שם יז י). השמר בנגע הצרעת לִשְׁמֹר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תִּשְׁמְרוּ לעשות (שם כד ח). והיה אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך לִשְׁמֹר לעשות את כל מצותיו (שם כח א). כי תשמע אל מצות יי' אלהיך אשר אנכי מצוך היום לִשְׁמֹר ולעשות (שם שם יג). והיה אם לא תשמע בקול יי' אלהיך לִשְׁמֹר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום (שם שם יה). רק שִׁמְרוּ מאד לעשות את המצוה ואת התורה אשר צוה אתכם משה (יהוש' כב ה). ויהוא לא שָׁמַר ללכת בתורת יי' אלהי ישראל (מ"ב י לא). בחקותי יהלך ומשפטי שָׁמַר לעשות (יחזק' יח ט). — ובצרוף מלא יותר, שמר קרבן להקריב: את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תִּשְׁמְרוּ להקריב לי במועדו (במד' כח ב). — ושמר האל חקות קציר: ולוא אמרו בלבבם נירא נא את יי' אלהינו הנתן גשם וירה ומלקוש בעתו שבעת חקות קציר יִשְׁמָר לנו (ירמ' ה כד). — שמר בעל החיים את עתו: גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור שָׁמְרוּ את עת באנה (שם ח ז). — שמר ודרש, שמר ושמע: שְׁמֹר ושמעת את כל הדברים האלה (דבר' יב כח). שִׁמְרוּ ודרשו כל מצות יי' אלהיכם (דהי"א כח ה). — ושקד ושמר במשמ' זו: אתם קדש ליי' והכלים קדש וכו' שקדו וְשִׁמְרוּ עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים (עזרא ח כט). — ושמר האדם מחסום לפיו: אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אֶשְׁמְרָה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי (תהל' לט ב). ועי' שׁוֹמֵר7. — ואמר בן סירא: בני עת המון שמר ופחד מרע ועל נפשך אל תבוש (ב"ס גני' ד כ). חכם יחריש עד עת וכסיל לא ישמר עת (שם כ ז). — ובתו"מ: הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו וכו' (שבת יג ו). אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור (שם כג ג). כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן (ר' חנינא בן אנטיגנוס, יבמ' יג ב). וכל שאינה יכולה לשמור את גטה אינה יכולה להתגרש (גיט' ו ב). הכנים שורו לחצר בעל הבית וכו' אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור (רבי, ב"ק ה ג). רבי, תן לי זמן ונתן לו זמן, שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הפך בפניה והיתה מטפחת ומניחה ידה על ראשה וכו' (שם ח ו). המפקיד מעות אצל חברו, צררן והפשילן לאחוריו, או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי, חייב, שלא שמר כדרך השומרים, ואם שמר כדרך השומרים פטור (ב"מ ג י). שמור לי ואשמור לך שומר שכר, שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם (שם ו ו). והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות (ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא, אב' ד ה). חמת המים הבאה מרחוק כשרה ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם (פרה ח יא). המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו, בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים, טמאים (טהר' ז ה). המניח את כליו מגת זו לגת הבאה כליו טהורין, ובישראל עד שיאמר בלבי היה לשמרם (שם ז ז). נתנן (את הזיתים) בבית עד שישמר את גגו וכו' אינן מוכשרין (שם ט ו). האומר לחבירו השאילני ואשאילך, שמר לי ואשמור לך, השאיליני ואשמור לך הרי הן כשומר חנם (תוספת' ב"מ ז יט). השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה, לשמור לו את התינוק אין נותן לו שכרו של שבת (שם שם ח א). שכרו לשמור לו את הבהמה, שכרו לשמור לו את הכלים והלכה למקום גדודי חיה וליסטין וכו' הרי זה אינו אונס (שם שם טו). ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עכו"ם פלונית (סנה' סג:). — ובינ' פעוּ' *שָׁמוּר: אוכלין על המופקר אבל לא על השמור (שביעית ט ד). לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו (שבת יג ז). נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור (שם כב ד). תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה (ר"י, ב"ק ד ט). — *ושמר לפלוני, המתין וחכה לו: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי (ברכ' ג). ושומרת יָבָם, עי' יָבָם. — ובסהמ"א, גם במשמ' קיֵּם והתמיד וכדו': המינים שהם הכללים שמורים והפרטים אובדים (ראב"ע, שמות ג טו, הוא, תהלים קב כו). הזרעון האחד שיצמיח זרעונים רבים ובכל זה שומר את נועו ומחזיק את תבניתו (עולם קטן, הורויץ, כג). הנפש הצומחת היא השומרת תבניתה ואוחזת צורתה הראשונה ברצון הבורא ית' שהרכיב בנפש להיות בה כח לשמור נוע לבל יאבד (שם, כו). וצריך לקבוע כח יצורי לשמור צורות המורגשות (ר"י א"ת כוזרי ה יב). כמו הצמח שאין בו ידיעה במה שעושה וכו' ותמצאהו שומר המין וכו' ואישיו כולם שומרים אלה התמונות והשעורים והצבעים והריחות והטעמים (אמו"ר א ח, ד"ה מדמה ומחשב). ודע שזה הכח אשר נקראהו מדמה וכו' והוא שומר הצורות הנעלמות וכו' (שם). כל משפט שיחזור נשואו לנושאו ונושאו לנשואו, אם נשאר צודק כמו שהיה קראנו אותו הפוך המשפט וכו' שהוא ישמור האיכות והכמות והצדק (מלות הגיון ה). דרך אחרת בזה תשלם המספר האחד אל הכלל הקרוב ועל העולה ערוך המספר האחר ושמור העולה, גם ערוך המספר האחר על שיעור ההשלמה ושמור העולה והוא השמור השני, ואם היתה ההשלמה לתוספת הגרע השמור השני מהשמור הראשון והנשאר הוא המבוקש (רלב"ג, מעשה חושב, נט)8. — °מצה שמורה: ובלבד שיאכל כזית ממצה שמורה לשם מצה (טוא"ח, הלכ' פסח תנד). ואכלתי מצה שמורה כל הפסח (חיד"א, מעגל טוב, 62). — ואמר המשורר: בעודך ברכי נפשי אלהים ושמרו משכֹח כל גמוליו (תוספת למבחר הפנינים, שער כפית הטובה, הברמן רצג).

— נִפע', נִשְׁמַר, נִשְׁמָר, נִשְׁמַרְתָּ, נִשְׁמְרוּ, נִשְׁמָרוּ, נִשְׁמַרְתֶּם, הִשָּׁמֵר, הִשְּׁמֶר, הִשָּׁמְרוּ, הִשָּׁמֵרוּ, הִשָׁמְרִי, תִּשָּׁמֵר, תִּשָּׁמֵרוּ, — א) שמר האדם על עצמו לבלתי עשות דבר שיוכל להזיק, sich hüten, auf der Hut sein, prendre garde; to take care: אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם וְנִשְׁמַרְתֶּם מאד (דבר' ב ד). ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה הִשָּׁמֵר נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת (ש"א יט ב). וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים והזהירה וְנִשְׁמַר שם לא אחת ולא שתים (מ"ב ו י). — ובתעודות לכיש: וספר טביהו עבד המלך הבא אל שלם בן ידע מאת הנבא לאמר השמר (חרס ג 15 וכו', טורטשינר, 90). — ונשמר האדם בדבר, ברוחו, נזהר ושמר עליו: ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים וְנִשְׁמַרְתֶּם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד כי שנא שלח אמר יי' אלהי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר יי' צבאות וְנִשְׁמַרְתֶּם ברוחכם ולא תבגדו9 (מלאכי ב יה-יו). — ונשמר אדם לנפשו, בנפשו10: וְנִשְׁמַרְתֶּם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' אליכם בחרב מתוך האש (דבר' ד יה). וְנִשְׁמַרְתֶּם מאד לנפשתיכם לאהבה את יי' אלהיכם (יהוש' כג יא). כה אמר יי' הִשָּׁמְרוּ בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת (ירמ' יז כא). — ונשמר בדבר במשמ' נזהר בכל הנוגע לדבר: ובכל אשר אמרתי אליכם תִּשָּׁמֵרוּ (שמות כג יג). הִשָּׁמֶר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים (דבר' כד ח). ועמשא לא נִשְׁמַר בחרב אשר ביד יואב ויכהו בה אל החמש (ש"ב כ י). — ונשמר מדבר, ממעשה, נזהר שלא לעסק בו: כי תצא מחנה על איביך וְנִשְׁמַרְתָּ מכל דבר רע (דבר' כג י). ויאמר מלאך יי' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תִּשָּׁמֵר (שופט' יג יג). אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נִשְׁמְרוּ הנערים אך מאשה (ש"א כא ה). — ונשמר מזולתו, מפניו, שלא יזיקוֹ זה: הנה אנכי שלח מלאך לפניך וכו' הִשָּׁמֶר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו (שמות כג כ-כא). איש מרעהו הִשָּׁמֵרוּ ועל כל אח אל תבטחו (ירמ' ט ג). — ובפרט בצווי בתוספת הכנוי להדגשה, השמר לך, השמר לך פן, השמר לך עשות, מעשות, השמר לך (ו)אל תעשה: ויאמר אליו אברהם הִשָּׁמֶר לך פן תשיב את בני שמה (בראש' כד ו). ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו הִשָּׁמֶר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע (שם לא כד). יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר הִשָּׁמֶר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע (שם שם כט). ויאמר לו פרעה לך מעלי הִשָּׁמֶר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות (שמות י כח). והגבלת את העם סביב לאמר הִשָּׁמְרוּ לכם עלות11 בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת (שם יט יב). הִשָּׁמֶר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך (שם לד יב). רק הִשָּׁמֶר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דבר' ד ט). הִשָּׁמְרוּ לכם פן תשכחו את ברית יי' אלהיכם אשר כרת עמכם (שם שם כג). הִשָּׁמֶר לך פן תשכח את יי' וכו' (שם ו יב). הִשָּׁמֵר לך פן תשכח את יי' אלהיך (שם ח יא). הִשָּׁמְרוּ לכם פן יפתה לבבכם (שם יא יו). הִשָּׁמֶר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה (שם יב יג). הִשָּׁמֶר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך (שם שם יט). הִשָּׁמֶר לך פן תנקש אחריהם (שם שם ל). הִשָּׁמֶר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (שם יה ט). ועתה הִשָּׁמְרִי נא ואל תשתי יין ושכר (שופט' יג ד). וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר הִשָּׁמֶר מעבר המקום הזה (מ"ב ו ט). הִשָּׁמֶר אל תפן אל און (איוב לו כא). — ב) ובמשמ' סבילה, ששמרו אותו: ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר ובנביא העלה יי' את ישראל ובנביא נִשְׁמָר12 (הוש' יב יג-יד). כי יי' אהב משפט ולא יעזב את חסידיו לעולם נִשְׁמָרוּ וזרע רשעים נכרת (תהל' לז כח). — ובתו"מ: כל שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה (פאה א ד, מעשר' א א). הפיגם והירבוזין וכו' פטורין מן המעשרות וכו' שאין כיוצא בהן נשמר (שביע' ט א). איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה (מעשר' ג ה). הסאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין (שם שם ט). מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי הנשמר גדול מן השומר (ר"מ, מד"ר בראש' עח). — ואמר המשורר: ואל תתאו חמר זמן ארך נשמר, וריחו לא נמר בשקט בשמרים (דונש, אל דעה לבי, אלוני סז). כי כל בני אדם כבר נשוו יחד והנשמר והשומר (בן כלפון אל שמואל הנגיד, ברודי, שמואל הנגיד, 28).

— פִע', מְשַׁמְּרִים, — שִׁמֵּר, שמר האדם הבלי שוא, אלהים, אלילים13, החזיק ועבד אותם, festhalten; retenir; to keep: מְשַׁמְּרִים הבלי שוא חסדם יעזבו (יונה ב ט). — ובתו"מ: אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק (כלא' א ח). אף איש אחד מתיחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו (ר' שמעון, קדוש' ד יב). כשאדם בא לידי חולי וכו' ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו (ר' נהוראי, שם שם יד). מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל (סנה' יא ד). המטהר יינו של נכרי וכו' אסור עד שיושיב שומר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר, אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר (ע"ז ד יא). כל המנחות נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו (מנח' ה ב). מדורות הגוים טמאים, כמה ישהה בתוכן ויהא צריך בדיקה ארבעים יום וכו' ואם היה עבד או אשה משמרים אותו אינו צריך בדיקה (אהל' יח ז). השוטח כלים ברשות הרבים טהורין וברשות היחיד טמאין, ואם היה משמרן טהורים (טהר' ח ג). הלבנים מצטרפין בכרוב מפני שהן אוכל ובחזרים מפני שהן משמרין את האוכל (ר"א בר צדוק, עקצ' ב ז). שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ויאמרו עכשיו נותן פאה ועכשיו נותן פאה (תוספת' פאה א ו ועוד). משמרין אותה שלא לעבוד בה כל עבודה (שם פרה ב א). שמא יאמרו ישראל אנו עולים להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו (ספרי עקב נב). אמר לו משה ליהושע יהושע למה אתה משמר את ראשך, לא לכתר, צא מתחת הענן והלחם בעמלק (ר"א המודעי, מכיל' בשלח, ויבא עמלק, מא"ש, נג:). היו אומות העולם מונין את ישראל ואו' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים, והיו ישראל אומרי' עלידי ששימר זה מה שכתוב בזה (ירוש' ברכ' ב ג). ממנו למדנו ג' דברים ספוג אינו מרפא אלא משמר וכו' (ר' ישמעאל בי ר' יוסי, שם שבת טז ג). ר' יוחנן ור' יודן בי ר' שמעון חד אמר אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב את נוטל שכר וכו' (שם פאה ב ו, מגלה ד א ועוד). ומניין ששימר הקב"ה על עולמו שבעה ויהי לשבעת הימים וכו' אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת, אבל הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות שימר על עולמו תחילה (ר' זעירה, שם מו"ק ג ה). רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין, וחד אמר אילו כהלכתן ואילו כהלכתן, ממזרית בנתיים ואת אמר הכין, המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם (שם יבמ' א ו ועוד). אבל התורה אינה כן אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו וכו' וכן אתה מוצא באבינו אברהם ששימר את התורה עד שלא באת לעולם וכו' (ר' נהוראי, שם שם ד יא). מתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא בזמן ששומר כדרך השומרין (שם ב"מ ג יא). שימר אדם עצמו מעבירה פעם ראשונה, שנייה ושלישית הקב"ה משמרו (ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק, שם שבוע' א ט). כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, מתו אין אבל משמרו לא והתניא המשמר את המת אעפ"י שאינו מתו פטור מק"ש וכו' משמרו אעפ"י שאינו מתו מתו אעפ"י שאינו משמרו וכו' (ברכ' יח.). אין השומר צריך להיות יושב ומשמר (חולי' ג.). לפי שהיה משה משמר בעצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדם (תנחומא חקת סט). לפי שבנותן של גוים משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר (ריש לקיש, מד"ר בראש' ס). כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר אותו (שם שמות טו). והולד שרוי במעי אמו והב"ה משמרו (שם ויקרא יד). מה אגוז זה עצו משמר פריו כך עמי הארץ שבישראל מחזקין בדברי תורה (ר' עזריה, שם שה"ש, אל גנת אגוז). לא שספוג מרפא אלא שהוא משמר את המכה (שם איכה, רוח אפנו). בור סיד שאינו מאבד טפה קנקן זפותה שמשמרת את יינה (אדר"נ יד, שכטר, כט:). — ושִמר את השבת, עי' שַׁבָּת. — ושִמר יום אחד אף שאינו יודע שהוא יום שבת: היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת משמר יום אחד לששה, מאי לאו מונה ששה ומשמר יום אחד, לא משמר יום אחד ומונה ששה, א"ה משמר יום אחד לששה משמר יום אחד ומונה ששה מיבעי ליה וכו' (שבת סט:). ושמר שני ימים: מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי14 יום אחד בארץ (ירוש' שבת ג ט). — ואמר הפיטן: שמועה טובה לאם [שימעתה] ומשמועה רעה אותו שימרתה (ינאי, זולאי, כט). קדוש במלאכי שלום שימרו במקום יושנו (שם שם לט). אם שימרתה מי יזיקו אם תמכתה מי ימחה (שם שם ריד). שִמר בעקב דליקת נרות כמצותם מערב ועד ערב (עבודה, מחזור איטל' ב, ריז).

— הִתפ', אֶשְׁתַּמֵּר, אֶשְׁתַּמְּרָה, יִשְׁתַּמֵּר, — כמו נפע' במשמ' נזהר,  sich hüten; prendre garde; to take care: ואהיה תמים לו וָאֶשְׁתַּמְּרָה מעוני (ש"ב כב כד, וכעין זה תהל' יח כה). אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרך זית ולא תסוך שמן ותירוש ולא תשתה יין וְיִשְׁתַּמֵּר חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב15 (מיכה ה יה-יו). — ובתו"מ, בפרט במשמ' התקים, נשאר: נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת המשתמר מותר (ע"ז ה ג). הירק שדרכו להשתמר יום אחד תורמין עליו יום אחד (תוספת' תרומ' ד ה). מפני מה הכל קופצין לישא את הגיורת ואין הכל קופצין לישא את המשוחרת מפני שהגיורת היא היתה בחזקת המשתמרת והשפחה המשוחררת היא היתה בכלל המופקרת (שם הוריות ב יא, ועוד). חבר עומד מלמעלה ועם הארץ עומד מלמטה ושולה ונותן לו לעם הארץ נאמן לומר לא טמאתי מפני שהוא בחזקת משתמר (שם ב"ק סוף פרק ג). כל המבואות בחזקת טומאה חוץ מן החצר המשתמרת וכו' (ר' שמעון, שם טהרות ו). וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית וכו' (ברכות לב:). למה הדבר דומה לאדם משמר פרדס, משמרו מבחוץ כולו משתמר, משמרו מבפני' שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר (יבמ' כא.). ה"מ בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמר אי עמד בצד שדהו אין, אי לא לא (ב"מ יא.). ב"ו נותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספר אין משתמר (נדה לא.). — ובסהמ"א: אם הוציא בהמה במתג שאין משתמרת כגון שקשר חבל בפי הסוס או במתג שאינה צריכה לו אלא משתמרת בפחות ממנו (רמב"ם, שבת כ ח). וכן ירק שדרכו להשתמר ג' ימים כגון המלפפונות כל שליקט בשלשת ימים מצטרף ותורם מזה על זה (הוא ה ו).

— פֻע', *שֻׁמַּר, — ששמרו אותו, שמרו עליו: הקלין שבדמאי וכ' חזתקן בכל מקום פטורין, אם היו משומרין חייבין (תוספת' דמאי א א). מאי עין לא ראתה, אריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכ' לד: ועוד). אמר קרא ליל שמורים, ליל המשומר מששת ימי בראשית ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין (ר"ה יא:). שיהו היום והלילה משומרים (ירוש' פסחים א א). אמר לון מן השמור הבאתים ואם אין את מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפניך (שם שם ד ב). וטח את פיה בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים (שבת כא:). האגוז הזה כל זמן שעצו דבוק לפריו הרי הוא משומר (פסיקת' רב', יהודה וישראל, מב.). אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא (מד"ר דבר' ג). — ובסהמ"א: למה לא נתת המשכון לנכרי והיה יותר משומר כי נכרי היה צריך לפרוע אלי לפחות כנגד המעו' שהלווה עליו (שו"ת הר"י מינץ והר"מ פאדווה עו, נט). — ואמר הפיטן: טוב נמת לאדירים, ישקלו כסף כפורים, כפר עון מכפרים, לעד יהו משֻמרים (אתה אהבת, יוצר לשבת שקלים). שמרו עמלי תורה ותהיו משֻמרים (הלכות גדולות, הילדסהיימר, 6). — ואמר המשורר: הנחתי רעב עברה ואנחתי משֻמרה (ר' שמואל הנגיד, אחי מוסר, הברמן ב 51).

— הָפע', °הָשמר, — כמו פִע' ונפע': ואצל התכלית או בקרוב ממנו תהיה ההולדה והיא היותר נכבדת ממדרגת הנפש האנושית כי בה יתמיד המציאות ויושמר (אמו"ר לראב"ד א , 26).