1, שֹׁמֵם, ת"ז נק' שֹׁמֵמָה, מ"ר שׁוֹמְמִים, שׁוֹמְמִין, שֹׁמֵמוֹת, שֹׁמְמוֹת, — ריק ועזוב, leer, wüst; vide, désert; empty, waste: ותשב תמר וְשֹׁמֵמָה בית אבשלום אחיה (ש"ב יג כ). להקים ארץ להנחיל נחלות שֹׁמֵמוֹת (ישע' מט ט). כי רבים בני שוֹמֵמָה מבני בעולה (שם נד א). כה אמר אדני יי' להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות הַשֹּׁמְמוֹת ולערים הנעזבות (יחזק' לו ד). דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שׁוֹמֵמִין (איכ' א ד). נתנני שֹׁמֵמָה כל היום דוה (שם שם יג). היו בני שֹׁומֵמִים כי גבר אויב (שם שם יו). דרכי סורר ויפשחני שמני שׁוֹמֵם (שם ג יא). עד מתי החזון התמיד והפשע שֹׁמֵם2 תת וקדש וצבא מרמס (דנ' ח יג). ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שֹׁמֵמוֹת והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועל כלה ונחרצה תתך על שׁוֹמֵם2 (שם ט כו-כז). ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שֹׁמֵם ימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (שם יב יא).