תוש"ז, — אדיר, עשיר1, machtig(er), reich(er); puissant, riche; mighty waelthy: אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שׁוֹעַ לפני דל (איוב לד יט).2 — ובסהמ"א, גם במשמ' אציל, נדיב, edel; noble: ויפלו במלחמה משועי המלך ח' מאות לבד מיתר העם (יוסיפון, גינצבורג, קנח). כי האיש הזה אנטיפטר משועי יהודה היה (שם, רז). וילך (אנטיגנוס) אל ארץ פרס ויד גדולה עמו משועי יהודה (שם, רנג). ויקראו את רוסיתיאוס אחד משועי יהודה ויאמינו בו ויגלו לו הסוד (שם, רעב). ובעת ההיא נהרג גם אריסטיוס הסופר מבני השועים (שם, תצב). כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע (רמב"ם, תשובה ה ב). אדם שוע שהוא נותן צדקה יותר מן הראוי לו וכו' אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה (הוא, מתנות עניים ז יא). יסרוני כליותי לנטוש זמירות הידידים והרעים וכו' ולשמור לפי מחסום מלשבח הנדיבות והשועים (רש"ט פלקירא, המבקש, ט). אחר הדברים האלה בקש המבקש להתבונן במדות החמודות, ולדעת תכלית מעלת השועים הנכבדות (שם, מ). והפעלים הגופניים הוא בהם האדם נמצא, וברוחניים הוא בהם נדיב ושוע (הוא, ספר המעלות, 51). כי השוע הוא נדיב ואין כל נדיב שוע (ספר המדות לאריסטו ג). כילי, מי שנותן במדה או קצר היד וכו' וההפך הוא השוע, והממוצע הוא הנדיב (צמח דוד, עבריות, ס:). נתתי כתב פקידי א"י וכו' ונמצא כתוב דברים קשים נגד הפקידים הישנים וכו' והם משועי הארץ ואין בהם חטא כלל (חיד"א, מעגל טוב, 4). דפקו שועי אפרים דלתותי (אברהם מאפו, אהבת ציון א). שאון קריה חלק אלהים לשועים (שם ד, 23). — ואמר הפיטן: קצובה היא זאת לשועים וקלים, קצינים ורשים יחד בה שקולים (ר"א קליר, אז מאז, קרוב' שקלים). נבל בנדיב וכילי בשוע שלט (אליה בר שמעיה, אפס הוד, סליח' ליום ז). ספרים עת יקראו לברואי עולמך, שאת חיים יחלוף לשוע ומך (שלמה, אנא עוררה, סליח' ער"ה). הן אין לפניך משוא פנים ושוע ודל בשוה נדונים (בנימין, אליך האל, סליח' ג עשי"ת). — ואמר המשורר: לישה ולא טרף רחליה, שועה ושנא את נבליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, הברמן ב, 10-9). הירע הזמן לך ויש לי הון ויד נדיב ושועים (הוא, דבריך בתוך לבות, שם שם, 54). ואיך תגרע ותמנע הידידות ואתה מנדיבי עם ושועיו (רשב"ג, תריבון איש, ביאליק-רבניצקי א, 125). חפרו פני יום נחברתי אל דוד נחשב עמי שוע (רמב"ע, הענק ו, ברודי, שסד). ולבי יחזה פנים בפנים בהתחבר שני ילדי נדיבים בני שועים נטעי נעמנים (ר"י הלוי, שאו שלום, זמורה ב, 115). מי זה ירחם דל יליד שועים צנח לארץ מגדלתו (ר"י חריזי, מי זה ירחם, תחכ' כג, 215). אני אציל ובן שועים (עמנואל, אני ישן ולבי ער, מחב' ט, הברמן, 281). — °ובכנ': נכבדנו ושֹׁענו (שם כה, 702). — °ובנק' שׁוֹעָה, בת נדיבים: וילך אל פגורוס מלך פרס וידור לו אנטיגנוס אלף ככרי זהב וח' מאו' נשים מן השועות והיקרות אשר ביהודה (יוסיפון, גינצבורג, רנג). ואשר נדר לו לתת שמונה מאות נשים משועות יהודה (שם, רנה). — ואמר המשורר: נדיבה נבלה לא מדברת וכו' ושועה ואולם לא ביפיה או בלחם כהנה זר מכלכלת (ר"ש הנגיד, כמו זאת, הברמן א, 65).